הפרדת יום הזיכרון ויום העצמאות

אחיי ואחיותיי, אזרחי מדינת ישראל כולה.

אני פונה אליכם בבקשה לשנות את המצב הקיים ביחסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.

ההצעה שלי היא להקדים את יום הזיכרון ביום אחד, כך שיערך בג' באייר ולא בד' באייר, מהסיבות הבאות:

1. יום הזיכרון מאבד את כבודו וחשיבותו כאשר במהלך יום הזיכרון אזרחים רבים "שוכחים" ממנו עבור התעסקות בחגיגות יום העצמאות. החל בחברים שמנסים לקבוע מפגש ועד אנשי הפקה שעובדים על ההכנה של הבמות וההקמה של הדוכנים. כל אלו גורמים לפגיעה ישירה בכבודו של היום הזה, שכן מרכז היחס מוסט מהם לטובת חגיגות הערב.

2. המעבר הזה חד מדי. אני לא חלק ממשפחת השכול, אבל אני מכיר המון שכן, וסיפור חייהם של הקרובים ביותר שלהם, הוביל אותי והתווה את דרכי במהלך שירותי הצבאי. כל מקום שבו הייתי, ואני בטוח שככה דומים לי רבים, ערכיו מבוססים על לוחמים שנפלו בעת מילוי תפקידם והשאירו אחריהם סמל או מורשת, שמדברים עליה עד היום. אישית, אני מכיר 7 שסיפור השירות שלי מבוסס על המורשת שלהם, וכמוני אני בטוח שיש עוד המון. עד השירות הצבאי, הייתי יוצא בכל ערב עצמאות למרכז העיר לחגוג באירוע המרכזי. מרגע הגיוס ועד השחרור וגם אחריו, אני לא מסוגל לצאת לחגוג, הבכי והכאב על מי שהתוו לי את הדרך, לא יכול לעשות את המעבר הזה ברגע אחד של הרמת הדגל ולצאת לעולם אחר. המעבר הזה קשה וחד עד כדי משכיח את ערך יום הזיכרון.

כמוני אני בטוח שעוד רבים. לוחמים משוחררים, משפחות שכולות וחברים שאינם מסוגלים במעבר הקשה והצמוד הזה ממצב רוח 0 ל100. יום הזיכרון חשוב מדי מכדי לטשטש אותו, אך בגלל סיפור העם, אינו יכול שלא להיות בקירוב לחגיגות העצמאות של המדינה.

ולכן אני פותח עצומה זאת, לקריאה רחבה מאוד, כדי לשנות את המצב הקיים ולאפשר לאחוז נרחב הרבה יותר מהחברה הישראלית מלאת הרגש, לעשות את המעבר הזה ועל מנת לתת ל2 הימים את מלוא הכבוד המגיע להם, בלי לטשטש עקבות ופערים, ובלי לפגוע באף קרוב/ה שהקריבו את גופם ונפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות פה, במדינת העם היהודי.