ועדת חקירה ממלכתית. לעבירה על חוק טובות הנאה

12 שנות עינוי דין

1. טפחות פרסם בסוף 94 בוא תכתיב לנו את הקצב. \\"משכנתא בקצב שלך\\". כעצמאי התאים לי ולוויתי 400.000 גןן��ן��ןן��ן�� ב12.94
2. נקלעתי לקשיי נזילות וב 7.95 ביקשתי הפסקת החזרים כפי שהתחייבו בפרסומיהם. התנהלות לא הוגנת מצד הבנק, הביאה אותנו עד הלום.
3. לחצו עלינו ללא רחם הבנק והכונס, ובדיעבד הסתבר שלא היה חוב כלל כשהחל הכינוס.
4. עברו שנים ואני לקחתי כאמור הלוואה מטפחות, וכשביקשתי שיעמדו בפרסום שלהם, הגיח משום מקום אותו שלום כהן והשאר היסטוריה. הוא כונס הנכסים של טפחות.
5. עד שהחל הכינוס ב12.2000 שילמתי חובותיי לא כשכיר שיורד לו מהתלוש, ואולם שילמתי ובגדול והרי לא טמנו ידם בצלחת ולקחו שכ\\"ט וריביות רצחניות שלא ניתן לבדוק.
6. הבאתי קונה ב 670.000$ וכל שדרש בנק לאומי זה מכתב מטפחות שעם תשלום החוב יוסר השעבוד. הבנק והכונס סירבו לתת מכתב. פניתי להוצל\\"פ וגם הוא התעלם.
7. ובתמחור מתוזמר, מכרו את הבית לקונה קש ב 385.000$. לא עזרו כל הפעולות המשפטיות וכאילו בתי המשפט משתפים פעולה עם הכונס ואיש לא אבה להקשיב לטענותיי.
8. דורנר היחידה שנראה לי הבינה את העוול. נתנה עיכוב הליכים.
9. נעצרתי ללא צו והכונס ביצע בנו פינוי ברוטאלי ואלים בניגוד לצו של העליון.
10. הובלתי אחר כבוד להוצל\\"פ ושם הסתודד הרשם פוני בלשכתו עם הכונס. בדיון בפני הרשם אורי פוני, הבהיר ב.כ. כי יש עיכוב מהעליון. [הרשם פוני נתפש יושב עם הכונס בבית קפה וסוגר דילים. יש לי כתבה מעיתון.] וביקש שעתיים כדי להביא הצו מהעליון. הרשם פוני לא שעה. ובוצע כאמור המעצר והפינוי הברוטאלי. ב.כ. פנה לעליון וקיבל צו שיני לשחרר אותי ממעצר ולהשיב המצב לקדמותו. הכונס ניסה בעליון לשנות ההחלטה ודורנר לא נתנה לו.
11. בדיעבד, נודע לנו מפי הממונה על הגביה של טפחות, כי מעולם הבנק לא נתן הוראה למכור את ביתי.
12. התחלתי לחקור מדוע אם כן הכונס עומד על כך למכור את ביתי ב 385.000$ ולא ב 670.000 $
13. הסתבר ויש דוקומנטים מקוריים. כי הכונס ביחד עם מי מהבנק[ היועמ\\"ש אליעזר וולף, של טפחות מעורב בזה עד צוואר.] קונים את הבתים לעצמם והמה רשומים על שם הכונס ובבעלותו מצאתי 20 בתים בעירית ירושלים . הכונס משלם ארנונה עבורם במזומן וחודש מראש. וכשנמכרים הבתים מתחלקים ברווחים. ולא מון הנמנע כי גם שופטים מקבלים דמי לא יחרץ. אחרת כיצד תסביר מדוע הבנקים זוכים ב 99% מהתביעות.[השופטים לא מגישים הצהרת הון.]
14. כאשר הוחלף בטפחות הממונה על הגביה, הגיע אלי מידע שהבנק מוכן להגיע להסדרים עם לקוחותיו. באתי והצגתי בפניהם כל השתלשלות העיוות.  נאמר לי אחר כך והחומר מוקלט ומתומלל. ע\\"י הממונה על הגביה החדש מר יוניסי אורי. כי הכונס סנדל את הבנק, ויכולה להיות חשיפה ענקית של הבנק אם הוא יצליח לשחרר אותי מציפורני הכונס. וכי הכונס מאיים על הבנק. ישראל מאור הבוס של יוניסי אמר לו כי מה שהוא מבקש ממנו להגיע אתי להסדר, זה לפגוע בבנק.  גם יעקב פרי ניסה להתערב אצל ישראל מאור, לפי בקשת ב.כ. עו\\"ד יחיאל גוטמן. ואמר מאור לפרי  והחומר מתומלל אצלי, משיחה עם גוטמן. כי \\"אנחנו יורים לעצמנו ברגל\\".
15. תבעתי את הבנק לתשלום פיצויים בסך 15.000.000. גןן��ן��ןן��ן��. והשופט משה רביד במחוזי, אמר לי כך. \\"קראתי את כל החומר וכולל התמלולים\\" שהגשתי לו. והוא יודע שנעשה לי עוול. ברם הוא לא יהיה הראשון לחייב הבנק לשלם מיליונים. [ אינו רוצה ליצור תקדים] הגשתי שאלון לבנק במסגרת התביעה. השופט רביד, החליט, \\"אינני רואה מקום לחייב את הבנק להוסיף ולהשיב תשובות אשר יש בהן משום הכבדה עליו.\\" לבסוף מחק את התביעה.
16. מסכת של אינטריגות ושחיתות אין קץ. וקצר המצע. כל שהזכרתי כאן הוא רק קצה הקרחון מהחומר שהצטבר אצלי ורובו ככולו עם דוקומנטים מוכחים.

בכבוד רב,

משה חזן, צור הדסה.  0506655091  [email protected] 

את הראיות ונגררותיהן ניתן לראות בקישור שלהלן

להעתיק ולהדביק

http://www.2all.co.il/web/Sites/yeshmeyesh/PAGE151.asp

יפים לענייננו דבריה של ביניש הנשאה

 בעניין זה ראה גם דברי כב' הנשיאה השופטת בייניש מיום 15.1.2007 בבש"א 6479/06, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ:  "מחובת תום-הלב הדיוני נגזר האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט. תכליתו של איסור זה כפולה: במישור הציבורי, מטרתו לשמור על התקינות והטוהר של ההליך השיפוטי ולמנוע מבעל-דין להשתמש לרעה בבתי-המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק. במישור הפרטי, מטרתו למנוע תוצאות בלתי הוגנות בין בעלי-הדין המתדיינים בפני בתי-המשפט. השאלה מהו שימוש לרעה בהליך השיפוטי, אינה ניתנת לתשובה אחידה וממצה. קשה להגדיר מראש מתי תעלה התנהגות של בעל-דין כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי; קל יותר לזהות את הפסול שבהתנהגות זו כאשר נתקלים בה. בדומה לעקרון תום-הלב, אף האיסור על ניצול לרעה של הליכי-משפט מבוסס בעיקרו על אמת-מידה אובייקטיבית, הנבחנת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. כוונותיו הסובייקטיביות של בעל-הדין והשאלה האם פעל בזדון עשויות להשליך על המסקנה האם עשה שימוש לרעה בהליכי משפט; עם זאת, עיקרו של המבחן בעניין זה הינו סבירות והגינות, קרי- כיצד היה נוהג בעל דין סביר והגון בנסיבות העניין. ...לצד האיסור על שימוש לרעה בהליך השיפוטי, מסורה בידי בית-המשפט סמכות טבועה למתן סעד דיוני בגין שימוש לרעה בהליכי משפט. (ראו והשוו: דברי השופט ש' לוין בע"א 539/78 לואל ואח' נ' לויס ואח', פ"ד לד(4) 286, פיסקה 7; רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, בפיסקה 19 לפסק-דינו של השופט חשין; עוד ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (1995) 400). ... מדובר ב"אותה סמכות מינימאלית בענייני נוהלי יעילות המשפט וצידקתו, הדרושה לבית המשפט כדי שיוכל למלא את התפקיד שלמענו הוא קיים: עשיית משפט צדק". (דברי השופט ברנזון בד"נ 22/73 בן שחר נ' מחלב, פ"ד כח(2) 89, 96; עוד ראו: דברי הנשיא ברק בבג"ץ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני האזורי ואח', פ"ד מח(2) 491, בפיסקה 8; דברי השופט חשין בע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(1) 366, בפיסקאות 15-16). ... סמכותו של בית-המשפט למתן סעד דיוני בגין שימוש לרעה בהליך השיפוטי הינה סמכות שבשיקול-דעת - הן לעניין עצם הענקת הסעד והן לעניין טיבו של הסעד הניתן. וע"פ הכללים הנ"ל צריך ומוסמך לפעול גם רשם ההוצל"פ