עצומת החרדה והבושה נוכח התנהלותם של נציגי העם והמלחמה שהכריזו על ערכי היסוד של המדינה; קריאה לפעולה

"חרות היחיד מהי? ... האדם חייב להיות חופשי במחשבותיו ובאמונתו; הוא חייב להיות חופשי במתן ביטוי למחשבותיו, אם בעל-פה ואם בכתב; וכדי שלא תתרוקנה החרויות הנפשיות האלה מתכנן, חייב האדם להיות חופשי מעונש, או מפחד מפני עונש, חופשי מאיסור, או ממאסר שרירותי עבור מחשבותיו, אמונתו והפצתם ברבים.

קבוצת החרויות הנפשיות קשורה קשר בל ינתק עם קבוצת החרויות המדיניות. האדם היחיד חייב להיות חופשי להתאגד עם אנשים אחרים, כדי לבטא את האמונה המשותפת להם, כדי להגשים, או לנסות להגשים את דעותיהם...

כדי שחרויות פוליטיות אלו ואחרות לא תעורטלנה ולא תהפכנה לסיסמאות-רמייה, חייב האדם להיות חופשי מאיסור כלשהו, גלוי או נסתר, להתאגד עם רעיו למען הגשמת דעותיו, או שיגור שליחיו; הוא חייב להיות חופשי מעונש או מפחד מפני עונש כלשהו עבור מעשה ההתאגדות, או מעשה הבחירה."

מנחם בגין, "השקפת חיים והשקפה לאומית (קווי יסוד)" (הוצאת "בסער", נציבות בית"ר בארץ ישראל), 1952, מתוך פרק ב': "חרות מול עבדות" (להלן: "בגין, השקפת חיים").

אנו, ישראלים מכל קצוות הקשת הפוליטית, מוצאים עצמנו בימים אלה, חרדים ומלאי בושה וכלימה, נוכח המראות והקולות הנשקפים אלינו מכנסת ישראל ומשולחן הממשלה.

הצעת חוק המחייבת אדם להצהיר נאמנות למדינה ולסמליה, תוך התעלמות גסה מאופייה הדמוקרטי של המדינה ומזכויות המיעוטים החיים בה (הצעת חוק מרשם אוכלוסין (תיקון – הצהרת נאמנות למדינה, לדגל ולהמנון), התשס"ט– 2009);

חוק האוסר על היחיד ועל הקבוצה להביע עמדתם בנושאים שהם במוקד המחלוקת בציבוריות הישראלית (חוק איסור חרם, התש"ע – 2010);

מתן סמכויות למחוקק לחקור מקורות מימון של עמותות מתוך מניעים פוליטיים;

קולות ההולכים וגוברים לבחירת שופטים באמצעות הכנסת ולהגבלת כוחו של בית המשפט העליון באופן דראסטי, תוך פגיעה חסרת תקנה בעקרון הפרדת הרשויות ובשלטון החוק;

כל אלה ואחרים מבטאים בעינינו איבוד עשתונות; מצביעים על אובדן אמונה בצדקת הדרך והיעדר מנהיגות; מהווים הכרזת מלחמה על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; ויש בהם כדי להתסיס, לעורר ריב ומדון ולהוסיף שמן למדורת המחלוקות הישראלית, הגדלה והולכת בין כה וכה, עד שיישרף היער כולו.

מדינה יהודית אמיתית היא מדינה המגנה בלהט על חירות האדם ועל כבודו, על צלם האלוקים שבו ובעיקר – על חופש הבחירה של האדם.

מדינה דמוקרטית אמיתית נמדדת בפעולות שהיא נוקטת להגנה על זכויותיו של המיעוט להשמיע קולו, גם כשקול זה מנוגד לקולה של המדינה.

אין בכוונתנו לתקוף את חוקיותם של המהלכים שנוקטת הכנסת או את חוקתיותם; זאת אנו משאירים למשפטנים ולבתי המשפט.

אנו חרדים לאופייה המוסרי של המדינה בה גדלנו;

אנו חרדים מאיבוד צלמה היהודי והדמוקרטי של המדינה בה אנו מגדלים את ילדינו;

אנו חרדים מהשחרת פניה של המדינה בקרב האומות.

אנו מתביישים בשיכרון הכוח שאחז בנבחרי הציבור, עד שאינם מבחינים בין טוב לרע;

אנו מתביישים בכך שמנהיגי המדינה, והאחראים במידה רבה על עיצוב דמותה, ובהם ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החינוך ושר המשפטים נותנים ידם למהלכים אלו, מי ביוזמה, מי בהצבעה, מי בשתיקה רועמת;

אנו מתביישים בכך שגם מי שחשבנו אותם לבעלי שיעור קומה בקרב נבחרי הציבור ושרי הממשלה, בהם תלמידיהם המובהקים של אבירי זכויות האדם והליברליזם הקלאסי, ז'בוטינסקי ובגין, אינם פוצים פה נוכח החיזיון האנטי יהודי-דמוקרטי, האנטי ישראלי, הנראה בכנסת.

 

פתחנו בציטוט מפי מנחם בגין, אליו עוד נחזור. לדוד בן גוריון מיוחסת האמרה הבאה:  

 

"גורל ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה."

אנו קוראים לנציגי הריבון בכנסת ובממשלה להתעשת בטרם יהיה מאוחר מידי.

אנו קוראים לאזרחי המדינה לצאת לרחובות ולממש את זכותם היסודית להפגין כנגד רוח העוועים שאחזה בירושלים מתוך מחוייבות עמוקה לערכיה הבסיסיים של החברה, כל חברה מתוקנת באשר היא.

עלינו להבין שההכרעה בדבר ערכי היסוד של החברה הישראלית לא תיעשה, ודאי לא תמומש, בבית המשפט, אלא ברחוב, ברשת האינטרנט, בכיכר – בכל מקום בו מצויים אנשים.

אנו קוראים לנשיא המדינה לומר את דברו ולהשמיע קול של תבונה היגיון מול השיגעון.

ונסיים בציטוט נוסף פרי עטו של מנחם בגין (מתוך: בגין, השקפת חיים):

"ההתקוממות נגד משטר, אשר אין בו חרות למחשבה ולביטויה ... ההתקוממות נגד משטר דיכוי כזה היא יותר מזכות, היא חובה, אף אם מילוי החובה הזו יהיה כרוך בקורבנות יקרים".

 

 

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה