אנחנו הדור שיעשה את השינוי

אנחנו הדור שיעשה את השינוי

אני באמת מאמינה בזה כי ממש הגענו למיצוי. כבר נכתב על זה רבות אבל אני חווה את זה שוב ושוב בשיחות סלון, בשיחות עם חברות וסתם בדרך לקופה בסופר, אפשר לומר את זה בצורה חד משמעית, שוק העבודה לא מותאם ויש לי פתרון.

לא, זה לא עוד מאמר "מתבכיין" על כמה קשה להיות אמא עובדת, שאין סיכוי שנוריד את הילדים במסגרות ונגיע לעבודה בזמן, שאנחנו כל היום מנהלות ממקום אחד את המקום השני ומחפשות פתרונות יצירתיים על מנת להצליח להיות גם אמא במשרה מלאה וגם עובדת יעילה ובעלת תפוקה עם 186 שעות עבודה לפחות. אבל משרה מלאה ועוד משרה מלאה זה בלתי אפשרי לא? רובנו מצליחות, רק מה? זה שוחק אותנו וגורם לנו להפסיק לעבוד תקופה או לשנות קריירה מצליחה או לאפשר למעסיק לשלם לנו הרבה הרבה פחות כסף ממה שמגיע לנו רק כי הוא מציע לנו בתמורה לצאת הביתה בשעה סבירה. ואין לי מה להוסיף על כך שישנם גברים היום שרוצים להגיע הביתה לקלח את הילדים אבל צריכים להישאר במשרד כדי להראות לבוס שהם אלה ש"סוגרים את האור". אני גם לא אדבר על זה שבגלל יוקר המחייה הסבים והסבתות לא נמצאים שם בשביל לשמור על הנכדים כי גם הם עובדים ועסוקים בלפרנס את עצמם ועוד שלוש משפחות של הילדים. אבל כ-ל זה משקף את העובדה שאנחנו עובדים יותר מדי ומגיעים לשום דבר.

חוק שעות עבודה ומנוחה קיים משנת 1951 והגדיר משרה מלאה כתשע שעות עבודה, דבר שהיה מאוד נכון עבור חברה מתפתחת שנמצאת בחיתוליה ורוצה להאיץ את התפוקה והצמיחה. בזמנים ההם היו ילדים שגדלו בבתי הילדים או אצל אימהות עקרות בית או סבתות. עולם שבו כ- 51% מנתח השוק הוא נשים, עולם שבו חלוקת התפקידים בין גברים ונשים כבר כמעט לא קיימת, לעולם כזה החוק כבר איננו מתאים. בעידן שבו מעט מאוד אמהות נשארות מרצון בבית, שני בני הזוג שותפים מלאים לכלכלה ושותפים מלאים לגידול המשפחה, השחיקה לעבוד במשרה מלאה כפולה היא מטורפת. ומה אני מציעה? שינוי החוק בהגדרתו את המשרה המלאה ל-7 שעות עבודה במקום 9. מה זה יתן? כמה דברים:

1. שעות עבודה מותאמות לזמנים שבהם הילדים נמצאים במסגרת הבית ספרית- תשאלו כל הורה שילדיו מגיעים למסגרת הבית ספרית והוא יאמר לכם שהבעיה רק מתחילה בתקופה הזו. שוב אילתורים ובניית לו"ז שמרטפות, או הוצאות נוספות בדמות בייביסיטר קבועה או צהרון.
2. יותר זמן איכות משפחתי- במקום שלוש שעות, חמש שעות שלמות שמספיקות לבילוי משותף אמיתי ולא מירוץ אחרי השעון. וגם הגשמת החלום של הרבה אמהות שגדלו על ארוחת צהריים חמה, לאפשר גם לילדיהן להנות מכך.
3. שיוויון בשעות העבודה גם לגברים וגם לנשים- קרטריון אחד פחות שעל פיו יחליטו לקבל או לפסול נשים לעבודה. אימהות צעירות הן משכילות, מקצועיות, יעילות, לויאליות ונשארות לטווח ארוך. אך כאשר הן עומדות מול גבר כשלרגליהן קשורים שניים או שלושה קטנטנים הן נדחקות בעדינות. תנו לי לומר לכם את זה בבוטות- אנחנו יכולות לעבוד 7 שעות עבודה זהו! תהא הסיבה אשר תהיה. מסגרת שעות העבודה צריכה להיות 7 שעות גם לגברים וגם לנשים ואנחנו צריכות יישום של זה בחוק שעות העבודה והמנוחה. לא עוד נשים משכילות ואינטלגנטיות שעובדות במשרת סטודנט כדי להספיק להגיע לילדים. נשים יוכלו לעבוד במקצוע שלמדו, בחרו והתמחו. כמה נשים אתם מכירים שפנו להוראה כדי שיוכלו להיות עם הילדים?
4. כניסה של מגזרים חדשים שלא יכלו לעבוד עד עכשיו- אמהות חד הוריות, חרדים. אנחנו מעודדים אותם לצאת לעבוד אבל איך? איפה? שוק העבודה לא מותאם גם עבורם.

אני מודה שלא לכולם זה מתאים, לא כל ההורים רוצים להגיע הביתה בזמן לשעת ההשכבה יש כאלה שהיו מעדיפים להמשיך להתחבא בשקט במשרד. וגם להם יש פתרון הם יוכלו לעשות שעות נוספות, אם הבוס יאשר, כי עכשיו הוא כבר יידע ש"לנשארים" יכולים להיות מניעים נסתרים. בסופו של יום עלינו לזכור הילדים הם שלנו, הם לא צריכים להיות במסגרות עד שש כדי שנוכל לאפשר להם לקנות כל מיני דברים כמו אייפון ואייפד שהם לא צריכים, הם צריכים אותנו. וזה יחזיר לנו קצת מהסמכות ההורית שאבדה בדור שלי כיוון שהילדים שלנו גדלים אצל אנשים אחרים והפעולות שלנו מונעות ברובן מרגשות אשם. אולי זה גם יגרום לצמצום הפשע בקרב בני נוער, הרי אם נהיה שם מוקדם כדי להשגיח הם לא יעשו דברים שהם עושים בהיעדרנו נכון?

זה בפן האישי ומה לגבי הפן העסקי, למה זה טוב למעסיקים? מכמה סיבות:

1. צמצום ארוחות הצהריים של העובדים, עובד שילך הביתה בשלוש אין צורך לתת לו ארוחת צהריים- שיאכל בבית עם המשפחה שלו!
2. תפוקת עובדים- בואו נגיד את האמת א-ף אחד אבל א-ף אדם לא יעיל בכל 9 השעות שנמצאים בעבודה, בקושי 6. הרבה מהזמן הולך על שיחות מסדרון, הפסקות קפה, הפסקת צהריים וכולי. עובדים יצטרכו לעשות את העבודה בפחות זמן ואז נוכל באמת לראות מי יעיל ומי לא.
3. עסקים שדורשים עבודה גם בשעות לא שגרתיות יעבדו במשמרות, זה יחסוך למעסיק את השעות שהעובד לא יעיל בהם. עובד של 7 שעות שיצטרך לעשות שיחות עם חו"ל  בשש בערב יתחיל לעבוד בשתיים עשרה, זמן שיוכל לנצל עבור עצמו.

ומה לגבי השכר? שם המשחק הוא יעילות. בעידן גלובלי שבו אפשר לעבוד מכל מקום, מהבית, מהטלפון ואפילו מהחופשה השנתית, אין צורך לעמוד מאחורי מסגרות שכבר לא רלוונטיות- צריך לעבור לשכר גלובלי, שכר שיקבע על פי ותק, כישורים וכדומה. הגיע הזמן לעבור לעבודה יותר ממוקדת, מגיעים לשבע שעות עבודה ומסיימים אותה, לא נמרחים ולא מבלים בפינות קפה. נכון, זה הרבה יותר קל למדוד עובד במספרים: עבד 350 שעות, וואו עובד מצוין! עבד 170 שעות עובד גרוע. אני מציעה לקחת את העובדים ולבדוק אותם איכותית על פי רמת ביצוע, עמידה בלוחות זמנים, יוזמתיות, עבודת צוות, יחסי אנוש, מקצועיות. נכון, זה יעשה לנו המנהלים חיים יותר קשים אבל זה יגרום לנו לראות את העובד ומי הוא באמת. סמכו על העובדים שיוכלו לעשות את השיקול מתי הם מניחים את העבודה בצד ומתי הם דואגים לזה שהעבודה תבוצע כדי שיוכלו לקבל את הבונוס הבא. העבירו את האחריות לעובדים, עובדים אחראים וכאלה שאפשר לסמוך עליהם הם נכס גדול יותר מאלה שיודעים "לדפוק שעות". מניסיון, קיימים רבים כאלה בשוק שרק רוצים שיתנו להם הזדמנות להוכיח את היכולות שלהם.

ועוד דבר בנימה אישית- הפמיניזם עשה לנו הנשים טוב, אין ספק, ויש לו יתרונות רבים. אבל הוא והחברה שאנו חיים בה לימדו אותנו, הנשים, להיות סתגלתניות, להיכנס למקומות ולהתאים את עצמנו אליהם במקום להיכנס ולחולל שינוי, להנהיג, לקבוע מדיניות. אני חושבת שאנחנו הדור שיביא את השינוי ואני באמת מאמינה בזה. כי כבר נמאס, קשה לנו, קשה עם יוקר המחיה, עם השילוב הבלתי אפשרי והלחץ המאסיבי מכל כיוון. משהו צריך להשתנות. והדבר הראשון שצריך להשתנות הוא שוק העבודה.

אז מה צריך לעשות? קודם כל לחתום על העצומה. מכתב כזה נשלח לשרים ולחברי כנסת משפיעים על מנת שיסייעו לנו לקדם את הנושא.

בואו נתחיל לשנות!