מכרים של בוגי בעד סוסיא

מכתב גלוי לבוגי מאת חברי גרעין נרקיס – ואתם שמכירים את בוגי מהצבא, מהקיבוץ, או אפילו מהעיתונות- מוזמנים לקרוא ולחתום. בשדה "הערות" תוכלו לספר איך הכרתם את בוגי.

שלום לך בוגי – אתה בוודאי זוכר אותנו, גרעין נרקיס לגרופית, 1971. ללא ספק עשינו אז רושם עליכם הקיבוצניקים – היפים פרועים מגודלי שיער מתל אביב– לא פחות מהרושם שהקיבוצניקים עשו עלינו, עם הרצינות, המסירות לפלפלים ולחצילים, החלוציות הבוערת בערבה הרחוקה. אתה וגם אנחנו עברנו כברת דרך ביחד, ולכן צריך להיות אפשרי בשבילנו להחליף אתך דעות, אתה שהיית המדריך והמקשר שלנו בגרופית, לפני ימים רבים כל כך, ואחר כך נלחמנו שכם אל שכם, ואחדים מאתנו אף שמרו אתך על קשר לאורך השנים.

למדנו אז להעריך אותך – תמיד רציני, תמיד חושב, תמיד מעמיק. עקבנו אחרי הקריירה שלך בצבא, איך התנדבת לקורס קצינים לאחר מלחמת יום כיפור, איך התקדמת במהירות בתפקידים, איך חיסלת בטוניס את אבו ג'יהאד, התגברת על טרור המתאבדים, העברת את הצבא דרך קירות בקסבות של ג'נין ושכם, וניצחת בנוק-אאוט את האינתיפאדה השניה, לרווחת כולנו.

אנו כותבים אליך בגלל המתרחש באזור דרום הר חברון, בכפר סוסיא. איננו צריכים לספר לך על המקום, הרי אתה מכיר אותו טוב מכולנו –למעשה אתה נותן שם את ההוראות ומכתיב את המדיניות. אתה מכיר את האנשים החיים שם במערות ומתקיימים מרעיית צאן באדמת המדבר הקשה, כפי שחי אברהם אבינו בערך באותו מקום לפני אלפי שנים. ממשל אחר אולי היה מגדיר אותם כ"נכס תרבותי חי", ומסייע להם להמשיך את אורח החיים העתיק הזה, אבל, מרגע שהוקפו ב"שטח 918", גזרת את דינם להתפנות מהמקום שבו הם, אבותיהם, סביהם וסבי סביהם נולדו, באותה מערה ממש, ולעבור לא ברור לאן או לאיזה עתיד. כדי לממש את הגירוש, אתה שולח את בנינו ובנותינו (וכיום נכדינו ונכדותינו), חיילי צה"ל, כדי להחרים טרקטור נושא מיכל מים, להשמיד גנרטור, לקרוע שקי תבואה, לשפוך חמאה שנחבצה בעמל, לאטום בורות מים, ולהחרים רכב של מורים המלמדים בבית הספר העלוב של הכפר ג'ינבה.

השבוע, למדנו מהעיתונות, התיר לך בית הדין לפנות סופית את האנשים האלה. ואנו, גרעין נרקיס, רוצים להזהיר אותך מלבצע את הגירוש הזה. דגל שחור משחור מונף על המעשה הזה. להתעלל באנשים חלשים על מנת לרשת את מקומם הוא חטא שאין עליו כפרה. כך היה בימי דוד ואחאב, וכך גם היום. לא צריך לשם כך לא הסכם ז'נבה ולא בית דין בהאג. זה מעשה שאדם לא עושה, מתוקף היותו אדם, ויהודי לא עושה מתוקף אחריותו בעולם. 

האנשים האלה הם בשליטתנו. אנו כבשנו אותם. גם אם הארץ כולה היא שלנו בלבד, וזכותנו עליה בלתי ניתנת לערעור, הרי איש לא מכר לנו את תושבי סוסיא לעבדים. אנו האחראים לשלומם, בטחונם ורווחתם, ומאתנו ייתבע דמם ביום הדין. למוחמד ג'ברין מג'ינבה אין זכות לבחור, אין לו ייצוג בכנסת. אין נציג של אום אל ח'ייר בועדת התכנון המחוזית. השוטר מנפת חברון לא סופר את משפחת עוואד. לכן עלינו לדאוג להם ביתר תשומת לב מאשר לנו, כל מחסורם עלינו – כבישים, חשמל, מים, בריאות, חינוך, משפט וצדק. אם בני אדם אנו, אם יהודים אנו, אם ישראלים אנו, עלינו לנהוג בתושבי דרום הר חברון בנדיבות ובחמלה. הם אינם אבק אדם. אי אפשר לטאטא אותם מהשטח רק כי מתחשק לנו להרחיב את "אביגייל", "מגן דוד", "חוות מעון" או "מצודות יהודה". אין יותר בעולמנו, בוגי, אנשים סוג א', שמגיע להם מים, חשמל, בריאות ודמוקרטיה, ואנשים סוג ב' שאפשר לגרד אותם החוצה, כמו שכתבה דליה רביקוביץ':

              אתם בני אדם מגורשים.

              אתם אנשים לא נחשבים

              אתם אנשים לא דרושים.

              אתם קומץ כינים

              עוקצות ומגרדות

              עד לשיגעון.

בוגי, היית רפתן מצטיין, דחפוריסט מצטיין, קצין מצטיין. אל תהיה זה שיטמא את הפרוייקט הציוני לנצח בפשעי מלחמה, טיהור אתני ואפרטהייד.