פירוק תאגידי המים

הקמת תאגידי מים

המים שאנו שותים מנוהלים מעתה על-ידי חברות פרטיות שונות.

ב- 1959 נחקק בכנסת חוק המים, שאומר שהמים של המדינה צריכים להיות נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ. כלומר, המים שייכים לכולם, והם קניין הציבור.

בדצמבר 2001 חוקקה הכנסת את חוק תאגידי המים (התשס"א). החוק נולד כדי לייעל את מערכת אספקת המים לאוכלוסיה, ולגרום לכך שיושקעו במשק המים כל המשאבים הנדרשים לשמירה על כמות המים ואיכותם.

עד חקיקת החוק הייתה האחריות לאספקת מים לתושבים בידי הרשויות המקומיות (עיריות, מועצות מקומיות וכו\'). היום פועלים בישראל 52 תאגידי מים שונים. \'תאגיד מעיינות זיו\' למשל, הוקם ב- 2009 והוא אחראי על המים של מעלות-תרשיחא, שלומי, כפר ורדים וכסרא סמיע.

הסיבה לשינוי זה בא בעקבות טענה שחלק מהרשויות נהגו להשתמש בתשלומים שקיבלו עבור המים והביוב של הצרכנים למטרות שלא לשמן נועדו הכספים, דבר שיצר גרעון בהשקעות בתשתיות, הוביל לאבדן ( פחת ) מים גדול ולפגיעה באיכות המים.

מבקריי צעד זה, טוענים שאיכות ושירות המים בישראל, היו תמיד מהטובים בעולם והעברת המים לחברות פרטיות מיותרת. זהו אף צעד שמסכן משאב חיוני ובסיסי, סותר את חוק המים 1959, פוגע בצרכנים כי המים עכשיו הם בידי חברות שרוצות רווח (ולראיה מחירי המים ב- 2010 עלו בלפחות 30%). ובנוסף  ישנה הגבלה על מכסת מים הדורשת תשלום מופרז, כאשר מתבצעת חריגה מין ההגבלה.

הפגיעה הכי בעייתית בשינוי זה: נפגע עקרון השיוויון. מעתה כל תאגיד מים יגבה כל סכום שיבקש מתושבי האיזור שלו. תאגידים שונים יוכלו לבקש מחירים שונים.

בעקבות דברים אלו אנו קוראים לשינוי ולהלאמת המים בחזרה, על מנת לקבל מים איכותיים במחיק הגיוני.