תיקון העוול: הכרה כחללי צה''ל בלוחמים ששמו קץ לחייהם

אל:  שר הביטחון, מר ישראל כ"ץ

       הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר

       ראש אגף כוח אדם בצה"ל

       ראש אגף השיקום במשרד הביטחון

הנדון: דרישה להכרה מיידית כחללי צה"ל בחיילי מילואים אשר שמו קץ לחייהם עקב טראומה שחוו במלחמת "חרבות ברזל"

אנו פונים אליכם בדרישה לתקן עוול מוסרי ומשפטי ולהכיר כחללי צה"ל בלוחמי המילואים שנפלו בקרב על נפשם לאחר ששבו משדה הקרב. המלחמה אינה מסתיימת עם החזרת הציוד לבסיס. עבור רבים, היא ממשיכה להתחולל בנפש, והפצעים השקופים שהיא מותירה קטלניים לא פחות.ההתייחסות הנוכחית, המבדילה באופן טכני בין לוחם שמת בשירות פעיל לבין לוחם ששם קץ לחייו זמן קצר לאחר מכן, היא התעלמות מהקשר הסיבתי הישיר והכואב בין אירועי המלחמה לבין התוצאה הטרגית. המדינה, ששלחה אותם לחזית, נושאת באחריות לשלומם - גם לאחר ששבו לביתם.

 מספר דוגמאות מייצגות:

1.  רועי וסרשטיין ז"ל, בן 24, חובש קרבי בחטיבה 401, שירת 300 ימי מילואים רצופים. הוא חילץ פצועים וחללים תחת אש וראה מראות קשים מנשוא. לאחר שחרורו, שם קץ לחייו. למרות שירותו ותרומתו, המערכת סירבה להכיר בו כחלל צה"ל כיוון שלא היה בצו פעיל בעת מותו.

2.  אריאל מאיר טמן ז"ל, רס"ר במילואים ששירת ברבנות הצבאית ועסק במשימה הקשה של זיהוי חללים לאחר ה-7 באוקטובר, נמצא ללא רוח חיים בביתו. גם במקרה שלו, העובדה שלא היה בשירות פעיל מונעת את ההכרה בו כחלל צה"ל.

3.  דניאל אדרי ז"ל, לוחם מילואים שסבל מפוסט טראומה בעקבות שירותו בעזה, שם קץ לחייו. סיפורו, כמו רבים אחרים, נותר מחוץ להכרה הממלכתית לה הוא ראוי.

מקרים אלו אינם צירוף מקרים, אלא תוצאה ישירה של חשיפה לאירועים טראומטיים קיצוניים.

אנו דורשים:

  1.  הכרה מיידית ורטרואקטיבית: להכיר בכל חיילי המילואים ששמו קץ לחייהם מאז ה-7 באוקטובר 2023, והקשר לשירותם הצבאי ברור, כחללי צה"ל על כל המשתמע מכך, לרבות קבורה צבאית והענקת תמיכה מלאה למשפחותיהם.

2.  שינוי מדיניות קבוע: לעגן נוהל ברור ומחייב, אשר מכיר באופן אוטומטי במי ששם קץ לחייו עקב פוסט טראומה משירות צבאי כחלל צה"ל, ללא צורך בהליכים משפטיים מתישים למשפחה האבלה.

3.  הקמת מערך תמיכה יזום: להקצות משאבים להקמת מערך אקטיבי לאיתור ותמיכה בלוחמים משוחררים, אשר יפנה אליהם באופן יזום ויציע סיוע נפשי, ולא ימתין שיגיעו לקצה גבול היכולת.

אסור למדינת ישראל להפקיר את לוחמיה פעמיים - פעם אחת בשדה הקרב של הנפש, ופעם שנייה בהתנכרות בירוקרטית לאחר מותם.

הכרה בהם כחללי צה"ל היא חובתנו המוסרית הבסיסית והבעת תודה מינימלית על הקרבתם העצומה.

 אזרחיות ואזרחי ישראל.

חותמים עכשיו, ומשפיעים.