נאבקים יחד להורדת יוקר המחיה

יוקר המחיה בישראל מגביל את היכולת של אזרחי המדינה לחיות ברמת חיים הוגנת, במיוחד הדור הצעיר שנאבק על זכותו להקים בית בישראל ולכלכלו. דבר זה בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים ומורגש בכל משק בית למעט האלפיון העליון. רוב הכנסות המדינה מגיעות למספר ידיים הולך ומצטמצם בעוד מצבו של מעמד הביניים הולך ומתדרדר, מה שמוביל להעמקת השסעים הכלכליים-חברתיים במדינה.

העלייה ביוקר המחיה נובעת לעיתים קרובות בשל המיסוי הגבוה על מוצרי צריכה. אחד מהמיסים הבולטים הגורמים לעליות מחירים הוא מס ערך מוסף (מע"מ). כשלעצמו, יש בו היגיון, אך כאשר שיעור המע"מ עובר גבול מסויים הוא הופך להיות עול, ואנשים מתקשים לשלם אותו. מה גם שככל שהמע"מ גבוה יותר כך אנשים קונים פחות, וכך הסל מצטמצם לנוכח משאבים מוגבלים בידיו של הצרכן.לממשלת ישראל ה-19 נטייה לגישה קפיטליסטית-ליברלית, ולפיכך אינה יוזמת פעולות להורדת יוקר המחיה ואינה מפקחת על מחירים של מוצרים בסיסיים. הפקחים הקיימים מטעם הממשלה מתקשים לעתים למצוא את האיזון הראוי בין שיקולי יציבות כלכלית ורווחיות לבין שיקולים של תחרותיות, ולמעשה פעמים רבות כלל לא מקדישים תשומת לב לשאלת השלכות החלטותיהם על יוקר המחייה בישראל.

עובדה זו מעודדת תאגידים וחברות פרטיות להעלות את מחירי המוצרים שאותם הם מייצרים ומשווקים באופן בלתי סביר. נוסף על כך, המונופולים בתחומי המזון מעכבים את צמיחת המשק שכן ככל שיש פחות תחרות כך ההיצע קטן והמחירים עולים- מה גם שהגישה הננקטת בידי ראש הממשלה, שכוללת תספורות לטייקונים, ענייני חוץ והתעלמות מוחלטת מענייני הפנים של המדינה, משל שהייתה לקופסת מתנה ריקה. הדבר גורם לחיים בישראל להפוך לעול כלכלי שייתכן וכבד מדי על כתפיהם הדלות של אזרחים פשוטים ממעמד הביניים, והמצב מלווה בתחושות קשות בעם שאין על מי לסמוך והם פונים לחפש ישועה מעבר לים.

בעולם שלנו כסף הוא כוח ואנו מקבלים זאת כעובדה. אך לאט לאט מסתמנת המחשבה שלא ייתכן שההמונים כל כך חלשים- אלא שכנראה הם פשוט לא מתאגדים וצועקים חזק מספיק. לצערנו נראה כי מתוך הממשלה הנוכחית אין ישועה, אך המצב לא חייב להיות כך. המחאה החברתית של 2014 אמנם נפלה בין הכיסאות, אך חוסר הצדק ממשיך לשרור, ועד שאזרחי ישראל לא ירימו את הראש הם יבינו שיש בכוחם להשפיע ולשנות אם כל אחד יתרום את חלקו. זה החלק שלנו.