הרס בתי מחבלים

לצערינו, פיגועי טרור כלל אינה תופעה נדירה במדינתינו. על מנת לנסות למגר תופעה נתעבת זו, המדינה נוקטת במנגנון הרס בתי משפחות המחבלים. המדינה אף מצהירה למשפחת המחבל מראש על כוונתה להרוס את הבית על מנת לאפשר למשפחה לברוח, וכך לא לפגוע בחיי אדם. מנגנון זה הוא מאוד אפקטיבי: עקב האמונה של מחבלים רבים בג'יהאד המודרני (מוות כתוצאה מפיגוע יבטיח את מקומם בגן עדן), עונש מוות אינו ימגר את הבעיה. לעומת זאת, איום על הרס בית המשפחה, הוא איום מרתיע מאוד. חשוב לציין, כי כל זה מתקיים בתנאי שהרס בית המחבל נעשית כתוצאה מיידית לאחר הפיגוע וזיהוי המחבל. לצערינו, יש לא מעט מקרים של מחבלים שהרס ביתם נדחה, מושהה, או לא נהרס כלל. דוגמאות עכשיות לכך הם הפיגוע בברקן בו נרצחו העובדים זיו חג'בי ז"ל וקים לבנגרונד יחזקאל ז"ל, הפיגוע בגוש עציון בו נרצח ארי פולד ז"ל וכן הפיגוע בו נרצחה אורי אנסבכר ז"ל. הגורם המרכזי לכך הוא בג"ץ. בג"ץ, שבסמכותו לדחות, להשהות ואף לבטל את הרס בית המחבל. כל זאת בשם זכות הקניין של משפחת המחבל, והעובדה שהם נחשבים חפים מפשע בסיטואציה זו. אנו שואלים, כיצד ניתן להשוות את זכות הקניין של אנשים שכלל אינם אזרחי מדינתנו, לזכות לחיים וביטחון של אחינו? כיצד אפשר להסתכל בעיני המשפחה שכרגע איבדה אמא, אבא, בן, בת, ובמקום לעשות את המינימום כדי לנסות לרכך את כאבם, דווקא לתמוך משפחת המפלצת שגרמה לסבלם? אנו דורשים רפורמה. אנו דורשים שבג"ץ ישים קץ לדחייה, ההשהיה, והביטול החוזר ונשנה של הרס בתי מחבלים. אנו דורשים שבג"ץ ימעיט את ההתערבות שלו בסוגייה זו. משפחת לבנגרונד יחזקאל, משפחת פולד, משפחת אנסבכר ועוד משפחות רבות סבלו מספיק. זה הזמן לוודא שהסיפור שלהם לא יחזור על עצמו. זה הזמן לוודא שבמקרה הבא, לא של פיגוע טרור ולא של דחייה או ביטול של הרס בית מחבל, לא יהיו מעורבים (חס וחלילה) אחד מאיתנו או אדם קרוב אלינו.