אפליה פסולה כנגד הקהילה האתיופית במרחב הציבורי.

אנו תלמידים בביה"ס ויצו ניר העמק, אשר בחנו את הסוגייה האזרחית של האפלייה הפסולה כנגד הקהילה האתיופית במרחב הציבורי.

במהלך העבודה מצאנו שהסיכויים של הקטין מהקהילה אתיופית בישראל להישלח לריצוי מאסר גדול פי שלושה מזה של ישראלי ותיק וכי מספר כתבי האישום של קטין מהקהילה האתיופית גבוה פי 2 משיעור אוכלוסייתם בישראל.

לפיכך, אנו עדים למגמה של אפליה פסולה ואכיפה מוגברת כנגד הקהילה האתיופית במרחב הציבורי . נושא זה עלה לאחרונה רבות במדינה על סדר היום , בעקבות עליית האלימות בין העדה האתיופית לבין המשטרה בישראל. בחיינו היום יומיים אנו רואים איך האפליה והאלימות עם העדה האתיופית מתפתחת וגדלה יותר ויותר ומוסיפה נושאים חדשים, בנוסף דבר זה בא ליד ביטוי בביטויי גזענות כלפי חברי הקהילה האתיופית, הם חווים השפלה במרחב הציבורים כלומר אי כניסה למעדונים ,אי השכרת בתים, כניסה לגנים, מקומות עבודה ועוד. עד היום ניסתה המדינה לפעול למניעת תופעה זו ולהפחתתה כמו חוק אפליה פסולה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000.  אשר קובע כי אין לבצע אפליה במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, גיל, השקפה, השתייכות מפלגתית ועוד.בנוסף, הוקמה ועדה במשרד המשפטים למיגור האפליה הפסולה כלפי יוצאי אתיופיה. שמטרתה לפקח על פעולותיהם של נותני השירות כמו שוטרים, אנשי מקצוע שונים, אזרחים נותני שירותים ואזרחים בכלל, אשר ינהגו באופן גזעני או מפלה כלפי אזרחים אחרים.

אך למרות זאת אנו רואים שהסוגייה האזרחית לא נפתרה , בני הקהילה האתיופית חווים פגיעה בזכויותיהם הטבעיות כמו בזכותם לחיים ובביטחון, בשיווין שמתוך זה ניגזרת האפלייה הפסולה וכמו כן בעקרון הדמוקרטיה של עקרון שלטון החוק ואנו רואים כי הממשלה אינה מבצעת את תפקידה והוא יישום מדיניות וביצוע

חשוב מאוד לפתור את התופעה מכיוון שכולנו נולדנו בצלם ה', והצבע עור אינו אמור להבדיל בין בני האדם, או לתת עליונות לאדם אחר. הקהילה האתיופית חווה אפלייה רק בשל צבע עורם השונה.

לשם כך פתחנו עצומה חברתית על מנת לייצר לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות ומבצעי המדיניות, לשם שינוי בתופעה.