הדרת גזענות ככלל ושל יוצאי אתיופיה בפרט

העולים, שרצו להגיע לישראל, נאלצו לעבור מסלול ייסורים בדרכם אליה. תחילה היה עליהם להגיע בסתר לגבול סודן. לצורך כך התארגנו בקבוצות קטנות ובשיירות, ויצאו לדרך הארוכה. רובם צעדו ברגל ונתקלו בדרך בשודדי דרכים וגורמים מסוכנים אחרים. המסע לסודן נמשך בין שבועיים לחודש ימים, ורבים מתו בדרך במסע התלאות המסוכן.לאחר שחצו את הגבול לסודן, שהו העולים במחנות תקופה ארוכה והמתינו לעלייה ארצה. התנאים במחנות היו קשים וגם שם מתו רבים. עקב קשיי הדרך והתנאים התברואתיים הקשים במחנות ההמתנה בסודאן נפטרו כארבעת אלפים מהממתינים לעלייה, תועדו מקרים של משפחות שצעדו מאות קילומטרים במדבר ללא פגע, אך נספו לאחר שאכלו מהמזון המזוהם שהגיש הצלב האדום.דם, יזע ודמעות נשפכו עד עלייתנו ארצה, השאלה היא כמה מחברינו, חבריכם יודעים זאת? וכאן נשאלת השאלה האם בכל זאת הגזענות היתה צפה? ייתכן שכן וייתכן שלא.- נקודה למחשבה!נא הפיצו את יציאת מצרים הפרטית שלי ושלנו! מצ"ב העצומה כנגד הגזענות ובעד הפצת ההיסטוריה. אשמח אם תפיצו ותחתמו.