העם דורש לספח את גושי ההתיישבות

ב-1948, בעת שפרצה מלחמת העצמאות, הירדנים הצליחו להשתלט על אזור שכונה לאחר המלחמה "הגדה המערבית". מהגדה המערבית, של נהר הירדן, הם גירשו את היהודים שחיו בוש עציון (שבהרי יהודה) ומקיבוץ בית הערבה (שבבקעת ים המלח). הם החריבו להם את הבתים שלהם וכוננו שם שלטון ירדני לא חוקי. ישראל, מנגד לא גירשה הרבה ערבים, רובם עזבו בהוראת הוועד הערבי העליון. מי שכן נשאר, קיבל אזרחות ישראלית, ונקרא "ערבי ישראלי". הירדנים, מנגד, לא נתנו לאנשי גוש עציון לחזור לביתם. 18 שנים אחר-כך, צה"ל הקריב את בניו ושחרר את השטחים הללו, כמו כן גם את מזרח ירושלים, ואנשי גוש עציון ובית הערבה חזרו למקומות האלו. הם מצאו שם רק מספר עצים וחלוקי בטון ששרדו, והקימו את הקיבוץ מחדש.יגאל אלון, שר העבודה, חבר הכנסת מהמפא"י (שהייתה אז בראשות לוי אשכול, ראש הממשלה) הציע את תכניתו "תכנית אלון" באזני הממשלה. התכנית כללה לספח את בקעת הירדן, מזרח הרי השומרון, ובכלל שטחים ריקים מאוכלוסייה ערבית, ולהקים שם יישובים חדשים שיעלו על הקרקע (אז, אפילו במפא"י עוד לא היה את המושג "התנחלויות", זאת המצאה של מרצ). על אף שהתכנית נדחתה, היא יושמה בשטח, ומ-67 החלו לקום יישובים והאחזויות נח"ל בבקעת הירדן, במטרה ליצור קו יישובים לאורך הנהר, שיצור חיץ בין מדינת ירדן, לבין הגדה.לאור המהלך של ערביי יהודה ושומרון, בראשם אבו-מאזן, לפנות לאו"ם לבקש הכרה במדינה, אני קורא לכם, אתם שאכפת לכם ממפעל ההתיישובות של מדינת ישראל, לחתום על העצומה הזו, שתציע לספח את בקעת הירדן, את גוש עציון, את גוש אדומים, ויישובים נוספים בודדים שנמצאים על התפר, ממש בכניסה לקו הירוק (כמו אורנית, מבוא חורון וכד'.). מקומות אלו כלל לא נמצאים בצפיפות בתוך אוכלוסייה ערבית.וזכרו, קוי שביתת הנשק מ-1949 מעולם לא היה גבול מוסכם בין ישראל לבין ירדן, או אפילו בין ישראל לבין ערביי יהודה ושומרון. קוי שביתת הנשק, קרי הקו הירוק, הוא אך ורק תוצאה של פעולה צבאית. נצחון, או הפסד, ומעולם לא צויין כגבול בינלאומי בין מדינות שונות. תוצאות צבאיות לא יגדירו מה גבולה של מדינת ישראל, ולא מה גבולה של ארץ ישראל. אך ורק רצף היישובים. רצף הביטחון!

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה