שיפוי 100%

עצומה:

*100% שיפוי ישירות להורה* 

אל: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, שר העבודה

ב־28 בפברואר 2026 יצא צו סגירה.

הצו הזה לא הבחין בין גן פרטי לגן סמל הוא סגר את כולם.

אותו יום.

אותה סגירה.

אותם ילדים.

אותם הורים.

אבל כשמגיע רגע הפיצוי, המדינה כבר לא מתייחסת לכולם אותו דבר

כלומר, על אותה סגירה כפויה, שנכפתה באותו צו בדיוק, נוצר פער בין מסגרת חינוך של הסמל לבין מסגרת חינוך פרטית 

*אפליה בוטה ואף פושעת והכל באחריות המדינה*

אנחנו לא עסק שיכול לפתוח עד 50 איש לצד מרחב מוגן כמו שאר העסקים שיכולים לפתוח 

יש לנו גנים עם ממד שיכולים להכיל כ100 ילדים ולא מאפשרים לנו לפתוח 

*אז מה אנחנו? עסק או מוסד חינוכי?*

*תלוי מה צריך מאיתנו* 

חובות ? אנחנו מוסד חינוכי

זכויות ? אנחנו עסק 

*לכן הדרישה שלנו היא 100% שיפוי ישירות להורים*

אשר תאפשר לבעלי הגנים לעמוד אחר ההתחייבויות שלהם : שכ״ד,ארנונה,מיסוי,הפרשות סוציאליות,ביטוחים,משכורות ועוד 

מבלי להטיל זאת על ההורים שהם המשאב הכלכלי היחיד שלנו 

כמו כן נצליח בכך לשמר את הצוות החינוכי שלנו המהווה אבן היסוד בכל מסגרת חינוך פרטית וללא צוות זה 

לא תוכל מסגרת החינוך להמשיך להתקיים.

אלפי בעלי מסגרות חינוך פרטיות לא סגרו מבחירה אלא מכוח צו המדינה

הנתונים מדברים בעד עצמם:

כ־75% מהפעוטות בישראל, כ־412,000 ילדים, נמצאים במסגרות פרטיות.

כ־5,300 גנים פרטיים אינם מקבלים מקבלים הכרה מלאה כמוסד חינוכי.

הגירעון הכולל שנופל על המגזר הפרטי מגיע לכ־139 מיליון ש״ח בחודש.

זוהי לא בעיה של גן כזה או אחר.

זוהי בעיה לאומית.

כי במידה והגנים הפרטיים יקרסו, ההורים לא יוכלו לחזור לעבודה.

אם ההורים לא יחזרו לעבודה, המשק לא יחזור לפעול.

ואם מאות אלפי ילדים יישארו בלי מסגרת, המחיר ישולם על ידי כל המדינה.

לפי נתוני האוצר עצמו, עלות השבתת המשק היא כ־9 מיליארד ש״ח לשבוע.

כ־1.3 מיליארד ש״ח ליום.

כל יום של עיכוב עולה למשק יותר מכל הסכום שהמדינה מסרבת לשלם.

זו לא מדיניות.

זה פשע מול מגזר אחד שלם הן של ההורים והן של בעליי הגנים

לכן הדרישה שלנו פשוטה, צודקת וברורה:

אם הסגירה נכפתה על כולם — הפיצוי חייב להיות *100% ישירות להורים*.

אנחנו דורשים הגינות למען הילדים שלנו, למען ההורים שלנו, למען הצוותים שלנו ולמען הגנים שלנו.

ואם לא יהיה מענה מיידי — נצא למאבק ציבורי מלא.

*שריפת צמיגים אינה דרכנו אבל אנו כאנשי חינוך נמצא את המחאה המתאימה לעת הזאת*

אם המדינה לא תכסה את הגירעון שנוצר בסגירה הכפויה, גנים רבים פשוט לא יוכלו לפתוח מחדש.

לא כי אינם רוצים כי אינם יכולים.

זה לא איום זו המציאות הכלכלית שהמדינה עצמה יצרה.

גן שקורס כלכלית לא יוכל לחכות ליום שאחריי.

הורה בלי גן לא יכול לחזור לעבוד.

ומשק בלי הורים עובדים לא יכול לחזור לשגרה משמע ההורים נשארים בבית גם לאחר המלחמה 

המאבק הזה הוא של כולנו :

של ההורים,

של הצוותים,

של בעליי הגנים,

וכמובן של הילדים,

ושל כל מי שמבין ששגרה לאומית אינה קיימת על קריסתו של הגיל הרך.

*אנו קוראים למקבלי ההחלטות באוצר לשים בסדר העדיפויות את הגיל הרך שהרי הינם הטייסים המשפטנים הכלכלנים של הדורות הבאים*

ונפעל יחד להצלת המשק כולו.

*חתמו,שתפו,הצטרפו,התייצבו,כי בלי צדק לגנים הפרטיים — לא תהיה חזרה אמיתית לשגרה*