עצומה למען ביטול צו הסגירה למסגרת החינוכית "שיח"

עצומה למען זכותם של הורים לחנך את ילדיהם כראות עיניהם

חתמו על עצומה זו והצטרפו לערן הרפז, בתו סיני, וילדי והורי "שיח", במאבקם להכרה בזכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם ע"פ דרכם ואמונתם, ולביטולו של צו הסגירה למסגרת החינוכית "שיח".

מדי שנה פועל משרד החינוך כדי להביא לסגירתם של בתי ספר רבים, שהוקמו ע"י הורים שמבקשים ומגשימים את זכותם להיות האחראים על חינוך ילדיהם.

בית המשפט שב ומגן על זכותם של ההורים. בית המשפט שב ומזכיר כי "זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין ההורים לצאצאיהם". בית המשפט שב ומבהיר כי הסייג היחיד לזכות החוקתית והטבעית של הורים הוא "פגיעה ברמה המצדיקה התערבות בהחלטותיהם של ההורים". ומהי פגיעה כזו? "מפגע חינוכי או נזק חמור מבחינה פדגוגית". (כל הציטוטים מפיו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, כבוד השופט מאיר שמגר).

זה לא מפריע לקברניטי משרד החינוך, לעשות שימוש ציני בחוק. תוך התעלמות מטובתם של הילדים ורצונם של הורים, הם מוצאים את הדרך לסגור בתי ספר בגלל אי-עמידה בתהליכים בירוקרטים אלה ואחרים. בתי-ספר אחרים מצליחים לשרוד , תוך שהם נאלצים להפנות מאות אלפי שקלים שנועדו לחינוך, אל ניהול הליכי משפט מיותרים מול משרד החינוך.

מכתב אישי לקברניטי החינוך בישראל

לכבוד:

גדעון סער, שר החינוך

ד"ר שמשון שושני, מנכ"ל יוצא, משרד החינוך

דלית שטאובר, מנכ"ל נכנס, משרד החינוך

שלום,

שמי ערן.

יש לי בת מקסימה, סיני שמה. היא בת תשע.

סיני לומדת ומתחנכת כאן בכליל, הכפר שבו אנו חיים, במסגרת "שיח".

"שיח" זו מסגרת חינוכית שהקמנו, קבוצה של הורים, מתוך תחושה של אחריות על חינוך ילדינו.

כאנשים שערכים הנוגעים ליחסי אדם לאדם, אדם לחברה ואדם לסביבה, עומדים במרכז עולמינו, הגענו להכרה שאין אנו יכולים להתפשר עם ההיצע שמעמידה בפנינו כיום מערכת החינוך שאתם עומדים בראשה.

הבנו שעלינו לקחת אחריות ולעשות מעשה. עשינו. הקמנו מסגרת חינוכית משותפת. "שיח".

"שיח" הוא מסגרת חינוכית שקמה ללא עזרת משרד החינוך וללא כל תמיכה חיצונית אחרת. אגורה מכספו של משלם המסים לא הגיעה אל "שיח" בארבע שנותיו. המסגרת המדהימה הזו קמה אך ורק בזכות העשייה המאומצת שלנו, הורי הילדים.

עם הזמן הבנו שחסמים בירוקרטים לא יכולים לאפשר לכם להעניק ל"שיח" הכרה בשלב זה, לקחנו אחריות, ונמנענו מלבקש מכם דבר.

לא ביקשנו מבנים, לא ביקשנו הסעות, לא ביקשנו תקציבים.

ב"שיח" לומדים ומתחנכים כיום חמישים וארבעה ילדים. חמישים וארבעה ילדים שמאושרים לקום בבוקר וללכת לבית הספר. ב"שיח" יש שמונה אנשי צוות חינוך, שמאושרים לקום בבוקר ולבוא להיות עם הילדים וללמד אותם. יש ל"שיח" מבנה יפה שאנו שוכרים בכפר, חצר שוקקת חיים, ספרים ועזרי לימוד, יש סדנאות, ויש חדוות עשייה ולימוד משותפים. ועכשיו...

עכשיו יש ל"שיח" עוד משהו, אתם יודעים מה?

אתם יודעים איזו מתנה קיבלנו מכם לאחר תחילתה של השנה החדשה?

צו סגירה!

מכתבים המאיימים עלינו ההורים בפתיחת הליכים פליליים נגדנו!

על שום-מה???

על שלא השכלנו להתמודד עם חסמים בירוקרטים ולא הגשנו את הטפסים הנכונים בזמן הנכון? על שאנחנו חיים בכפר שאין בו חומות וגדרות? על שאנחנו מתעקשים להיות אחראים על חינוך ילדינו?

ומה תאמרו לסיני, בתי?

מה תאמרו לילדים המקסימים שלומדים ב"שיח" זו השנה החמישית, ועבורם בית-הספר הוא המקום שהם מתגעגעים אליו בחופש הגדול?

שלימוד אינו יכול להתרחש במקום שאין בו כפיה?

שאם אין בכיתה עוד 35 ילדים, ואין גדר שמקיפה את הבניין, אז זה לא בית- ספר?

או שזה פשוט לא מתקבל על הדעת שילדים ילכו לבית-הספר בשמחה??

אני מזמין אתכם לבוא אלינו ל"שיח", להתארח אצלנו, ואולי להכיר בכך שחינוך ולימוד יכולים להיעשות בשמחה ובאמונה בסקרנותו הטבעית של הילד.

בינתיים, אני קורא לכם: