העלאת התקציב השנתי לקידום הנכים בשוק העבודה
מספר חתימות
1 |
|
500 | |
בעזרת הראיונות שערכנו עם שלושת הנכים גילינו ממצאים רבים שמהמם ניתן להסיק מסקנות מכריעות. העיקרית ביניהן היא שלמרות שקיים חוק האוסר על אפליית נכים בתעסוקה בישראל ולמרות מסקנות ועדת לרון בכל זאת הנכים מתקשים להשתלב בשוק העבודה. מבין הנכים שראיינו רק שניים עובדים , אחד התקשה מאוד למצוא עבודה והשני עובד בעבודה המתאימה לנכים בלבד.
כלומר, קיימת אדישות בחברה למצבם של הנכים, מקומות העבודה בישראל מעדיפים שלא להעסיק נכים שדורשים מהם תנאים מיוחדים.
מצאנו במקורות מידע נוספים שעד סוף שנות ה-80 המודעות הציבורית לנושא תעסוקת אנשים עם מוגבלות הייתה נמוכה והגישה ששלטה בנושא הייתה שיש לספק לאנשים אלו קצבאות ולהבטיח את רמת חייהם. גישה זו נבעה מתוך תפיסה שהעסקתם היא בגדר מעשה חסד ורחמים והמעסיקים נתפסו כעושי צדקה שלא מפיקים מכך כל רווח.
מכאן שלא נוצרו מספיק תמריצים ואפשרויות לשלבם בתעסוקה, מיעוט המעסיקים שכן סברו שיש רווח כלכלי בהעסקת אנשים עם מוגבלות לא ידעו כיצד להתמודד עם המורכבות הכרוכה בהעסקת נכים והדבר הביא ליצירת הסדרי תעסוקה שמרביתם אינם חוקיים.
משלושת הרעיונות עולה מסקנה ברורה אחת- ישנו שיפור בהשתלבותם של הנכים בשוק העבודה אך הנכים עדין מתקשים במציאת עבודה ומציעים פתרונות שיכולים לשפר את המצב.
כפי שראינו בסקירת הספרות קיים חוק המסדיר את התעסוקה ואמור לגרום לכך שהנכים יצליחו להשתלב, אך בחוק הסעיף מזכיר רק בדיקות עתידיות. אשר גרוניס טוען כי למדינה יש אינטרס שהנכים יצאו לעבוד אך זה לא יוצא לפועל.
אחד הנכים טען בראיינו שהסיבה העיקרית לכך שהעניין שאשר גרוניס לא יצא לפועל היא חוסר עניין וחוסר מודעות ציבורית וכן התקציב המצומצם למדיי המושקע לנושא.
לפיכך, אנו קוראים לציבור הרחב להצביע ולהשפיע על מנת לעזור לנו לממש את מטרתנו- הגדלת התקציב המוקדש מידיי שנה לצורך קידום נכים בשוק העבודה.