אי ניוד תחבורה ציבורית בשבת בערים חילוניות

שאלת השבת ואופן שמירתה העסיקה את החברה הלאומית המתגבשת עוד בזמן המנדט הבריטי. בתקופה זו התפתחו מספר הסדרים ששימשו כבסיס לעקרון הסטטוס קוו. במסגרת ההסדר הוסכם שהשבת תישמר בכל המוסדות הלאומיים, התחבורה הציבורית תושבת בכל היישובים וכן הותקנו תקנות שהבטיחו את השבתת המסחר והמלאכה בשבת. סוגיית התחבורה הציבורית השנויה במחלוקת מבטאת את הניגודים העמוקים בין הדתיים לחילוניים. בישראל רוב התחבורה הציבורית אינה פעילה בשבת. מצב זה מהווה עבורנו קושי מכיוון שהוא פוגע בחופש התנועה לאלו שידם אינם משגת רכב או שנבצר מהם לנהוג וכן אינו מקדם עירוניות מתפקדת וסביבה ירוקה ובריאה יותר. חופש התנועה הוא זכות יסוד, ותנאי הכרחי למימושן של רוב זכויות היסוד האחרות. לכל אדם יש זכות לנוע באופן חופשי ברחבי המדינה, ללא מאסר, מעצר, הסגרה למדינה זרה או הגבלה אחרת של תנועותיו. חופש התנועה כולל גם את הזכות לצאת מהמדינה ולהיכנס אליה. חופש מדת היא אחת החירויות הניתנות לאזרח במסגרת הזכות לחירות כנספח לחופש דת, בשיטת המשטר דמוקרטיה ליברלית. חירות זו מאפשרת לכל אזרח לבחור שלא להשתייך לדת כלשהי או לעדה דתית כלשהי, שלא לקיים פולחן, מנהגים, חוקים או ציוויים הנובעים מהשתייכות זו, וליהנות מכל זכויות האזרח המקובלות במדינתו ללא קשר לדת.כיום זכויות אלה אינן מתממשות,  אנא חתמו על העצומה ועזרו לנו להשפיע על המצב הקיים.