תחבורה ציבורית בשבת

אין תחבורה ציבורית בשבת בישראל, ולמרות שהכבישים בישראל בשבת מלאים במכוניות, התחבורה הציבורית לא מתאפשרת. לכן נוצר מצב שהתושבים שיש להם מספיק כסף לרכב ולתחזוקתו יכולים לנסוע ולהתנייד בשבת והתושבים שאין להם כסף לרכב ותלויים בתחבורה ציבורית לא יכולים לנסוע בשבת. לפי דעתנו בכל מקום ישוב או כביש בין עירוני שמותר לנסוע בו ברכב פרטי בשבת צריכה להיות גם תחבורה ציבורית.

בעקבות המצב נפגעת הזכות לשיווין של חסרי הרכב, בנוסף נפגע החופש מדת וחופש התנועה. הזכות לשיוויון- לכל אדם הזכות לקבל יחס זהה לכל אדם אחר. אין להפלות אדם בשל זהותו, שיוכו או סממן חיצוני כלשהו (דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני, או מוגבלות מסוימת). הזכות לשיווין נפגעת כי תושבים בעלי רכב פרטי יכולים לנסוע בשבת אבל תושבים שאין להם רכב לא יכולים. הזכות לחירות- בני האדם הם יצורים בעלי תבונה המנהלים את חייהם בהגיון ומסוגלים לשאת בתוצאות מעשיהם. לאדם ישנה זכות חופשית לשלוט בחייו ולפעול כרצונו (כמובן מבלי שתהיה פגיעה בבני אדם אחרים ו/או בחוק). חופש התנועה-  קובע כי זכותו של אדם לנוע ממקום למקום באופן חופשי, מבלי לחשוש שיפגע או שמישהו ינסה לעצור בעדו או לגבות ממנו תשלום על עצם תנועתו, וזאת הן בתחום מדינתו, והן בתחומן של מדינות אחרות. חופש התנועה נפגע בכך שתושב שאין לו רכב פרטי אינם יכולים לנוע באופן חופשי בגלל שאין תחבורה ציבורית. חופש מדת-  מאפשר לכל אזרח לבחור שלא להשתייך לדת כל שהיא או לעדה דתית כל שהיא. שלא לקיים פולחן, מנהגים, חוקים או ציוויים הנובעים מהשתייכות זו. חופש דת נפגע בכך שמשביתים  את כל התחבורה ציבורית בשבת כך  שתושבים שאין להם רכב פרטי  נכפה עליהם מנהג שהם לא מאמינים בו.