הרחקת ילדים מביתם

שירותי הרווחה הרחיקו ילדים מבית הוריהם באופן שרירותי, שאתיחס אליו בהמשך.

בנוסף לנזקים הברורים מהרחקת ילדים מביתם, ישנם נזקים נוספים. כסבא לנכדים אני מעוניין לשתף אתכם בנזקים אלו, סמויים בדרך כלל מן העין.

אני ואשתי ניצולי שואה. משנינו נגזלת הזכות היסודית לבקר את הנכדים לעתים קרובות ו/או לארח את הילדים אצלינו ו/או לקבל את הנכדים למשמורת ו/או להפגישם עם בני המשפחה הרחבה (הילדים מורחקים זמן רב ואינם מכירים את משפחתם הרחבה).

לפגיעה הנפשית הנגרמת לנו אין מושיע מכיווןל שפקידות הסעד/הרווחה ניתנו על ידי המדינה סמכויות העולות על סמכויות שופטים בפועל כי  השופטים בבתי המשפט לנוער אינם אלא חותמת גומי לדוח הסוציאלי הנמסר לידם, בין אם הוא מעוות או לא. שר הרווחה אינו פועל בענין בכלל.

מהילדים חסרי הישע נגזלת הזכות הבסיסית לגדול אצל הוריהם הטבעיים, בעיקר כאשר לא הוכח שהם בסכנה מכל סוג שהוא אלא פשוט ילדים להורים האוהבים את ילדיהם אך מחוסר יכולת לעבוד בעבודות קבועות המשפחה ענייה ואינה מסוגלת לפרנסם. לילדים המסכנים הזועקים: אמא! אין מושיע במדינת ישראל.

כדי למנוע פשעים כאלה יש לבטל סמכות בלעדית של פקידות הרווחה שאינן ברמת שופטים ולהפקיד משימה חשובה מעין זו לפחות בידי שלושה שופטים מחוזיים כאמור.

השופטים המחוזיים אמורים לשמוע את שני הצדדים כולל גם הסבא והסבתא שגם להם מגיעה זכות לגדל את נכדיהם ואת הכסף הרב המושקע בגידול ילדים הרחק מבית הוריהם אצל משפחות אומנות וכדומה יש לתת להורים עצמם וכך יבוא הגואל לצרה לאומית כואבת זו.

אם האם יש שומע לכאבם של ניצולי שואה הרוצים בקרבת נכדיהם?