לא לשחרר את המעורבים ברצח ראש הממשלה יצחק רבין !!!

\\"עמיר רצח כדי לגדוע תהליך מדיני. הוא רצח כדי ששני עמים ימשיכו להילחם זה בזה עד חורמה ועד מוות. הוא רצח כדי לבלום את הצעידה בנתיב שאולי היה מביא להסדר, לרגיעה ואולי אף לשלום. לכן לא רבין לבדו הוא קורבנו של הרוצח עמיר, אלא מיליוני בני שני העמים. ידיו מגואלות גם בדמם של כל האלפים אשר מתו מאז אותו לילה בכיכר ועד היום. אלמלא הוא היה רוצח, אולי הם היו עדיין בחיים.\\"

(\\"ידיעות אחרונות\\" (11.3.05),  ב. מיכאל)

בזמן שמערכת החינוך של המדינה קורסת קורים דברים אחרים בתחום הפוליטי, רון ארד, האיום האירני , אבל הדבר שאולי הכי מרגיז אותי הוא הפרויקט לשחרור יגאל עמיר.

 

אני זוכר שהייתי מופתע מהנישואים שלו וגם מהילד שלו אבל שקראתי בפעם הראשונה את הכותרת שעוסקת ברעיון הפרויקט לשחרר אותו חשבתי שזה איזשהו שם שהעיתון נתן בשביל למשוך את הקהל ולא דבר שבאמת מדבר על שיחרור רוצח רבין.

 

בהמשך הימים/שבועות האחרונים רצים כל מיני דברים על זה, כרזות שיהיו, דיבורים על זה שהילד של יגאל עמיר יוולד ביום הזכרון לרבין , והכל התפוצץ בקלטת שפורסמה שקוראת לשחרר את יגאל עמיר.

 

אז לאור המצב נראה לי הגיע הזמן גם שלי להגיב על מה שקורא, כאשר בשבוע הזה מתקיימים רוב האירועים לרבין- עד לשלישי בנובמבר -עצרת הזיכרון לרבין שם אני אהיה 100% ומקווה לראות כמה שיותר אנשים שעדיין זוכרים ולא יעברו על הרצח בשתיקה.

 

קשה לי לסדר את המחשבות ולרשום מה שאני רוצה, המחשבות זזות לכל הכיוונים בגלל הנושא הגדול אבל נתחיל עם הסיבות שאומרים שצריך לשחרר:

 

הטענה היחידה היא שיגאל עמיר רוצח כמו כל רוצח אחר ולכן מגיעות לו אותן זכויות, כמו שמשחררים מחבלים וטרוריסטים ואפילו רוצחים יהודיים מגיע גם לו להשתחרר כי הרצח של יצחק רבין הוא כמו כל רצח אחר.

אני סולד מטענה זה, הרצח של יצחק רבין כאדם הוא כמו רצח של כל אדם אחר זה נכון אבל הוא לא נרצח בשל היותו אדם, הוא נרצח בשל היותו ראש ממשלה, בשל היותו גדול יותר מכל אדם ולמרות עברו הצבאי הוא הבין שהדרך היחידה היא דרך השלום ולצערי הקריב את חייו בשבילה.

מהסיבה הזאת לרבין כראש ממשלה יש \\"דם כחול\\" , הוא ייצג את הדמוקרטיה בשיאה, ויגאל עמיר פגע בה ואין שום הצדקה בעולם שיחיה כאדם חופשי במדינה דמוקרטית.

 

אני לא יכול לדמיין את הנזק שייגרם למדינת ישראל בעקבות שיחרורו , אחרי שראש ממשלה נלחם כל כך בשביל לשפר את המצב במדינה, נלחם כל חייו בשביל זה ונרצח, רוצחו משתחרר לאחר פחות מעשרים שנה, איפה הצדק במדינה.

 

דמוקרטיה משמעותה שלטון העם בשביל העם, העם עצמו לא מחליט מה יקרה אלא בוחר נציגים שישקפו את דעותיו, האם הדבר הטוב להם שרוצח ראש ממשלה ישוחרר והמסר שיעבור יהיה- מדינת ישראל היא מדינה שמותר לרצוח בגלל דעות פוליטיות. כאשר זה יקרה אולי יהיה חוק חדש- עונש על רצח ראש ממשלה- 20 שנה.

 

חלק מהרעיון לשחרורו הוא חופש הביטוי שבנושא הזה עבר כל גבול, חופש הביטוי מסמל את הרעיון שלכל אדם יש אפשרות להביא את דעתו ולכן כאילו הקמפיין לשחרור בסדר גמור אך האדם שהקמפיין מתרכז בו מנע את חופש הביטוי של אדם אחר, \\"הנבחר\\" של מדינת ישראל.

 

בזמן שאני רושם את זה אני נזכר שאת הבלוג התחלתי שנה שעברה אחרי טקס רבין בבית הספר, ורשמתי שאני לא מאמין שילדים לא שרו את התקווה לכבודו , אולי אני לא צריך להיות כל כך מופתע מהקמפיין הזה אבל אולי אסור לי להיות לא מופתע, אסור להיכנע לאדישות כי אז כל עבודת חייו של רבין תרד לחינם.

 

ראיתי חלקים מהקלטת ,והיא מעלימה את קטעים, מראה רק את מה שיעזור להם בקמפיין שלהם, רק מה שיעזור לשכנע שיגאל עמיר לא עשה פשע נורא כל כך ובעצם מחזירה את כל הרעיון שהיה לפני הרצח, את הרעיון שאמרנו שלא נקבל עוד , את הרעיון החמור לקרוא לראש הממשלה רוצח ולהגיד שמותר להרגו.

הקלטת מצדיקה רק את הצד של המתנגדים ובכך מראה את הצביעות של אלו המופיעים בה.

 

אני קורא לזכור ולא לשכוח, שהשנה בעצרת יהיו יותר ממה שהיו בכל השנים אפילו יחד, אל תשבו ותגידו שיש שם מספיק אנשים ולא צריך להגיע כי נשתוק אולי בשנה הבאה יגאל עמיר בעצמו ינאם בעצרת ויספר מה הוא עשה.

 

 

מדבריו של שופט בית המשפט העליון, אליעזר גולדברג, בפסק הדין שבו דחה את ערעורו של עמיר על הרשעתו: \\"שמענו ערעור זה, שאנו דוחים אותו בזה, ביום כ` בתמוז, יום פטירתו של בנימין זאב הרצל. את המדינה חזה. האפשרות כי מנהיג יהודי במדינת היהודים שתקום, יירצח בידי יהודי, ודאי שלא עלתה על דל מחשבתו. לא כך חזו ראשונים כי יקרה בהגיענו לעצמאות. ואף אנו, שכבר למדנו לעמוד על הפער בין החזון למציאות, לא נטה לבנו להאמין כי נבלה אשר כזאת תהיה בישראל. באה המציאות וטפחה על פני ראשונים ואחרונים. ראש ממשלתה של מדינת ישראל אכן נרצח בידי המערער.\\" (ע\\"פ 3126/96, יגאל עמיר נ` מדינת ישראל, פ\\"ד נ(3), 638)