שחרור אנטוני גולדדור
מספר חתימות
243 |
|
100,000 | |
אנתוני הוא היה גאווה של האוניברסיטה העברית: הסטודנט הדרום סודני הראשון שעמד לסיים שם את התואר. אבל רגע לפני – החליטה המדינה לגרש אותו. עכשיו הוא במעצר ולא מבין איך ברגע אחד התהפך יחס הרשויות כלפיו.על אנטוני: לא מעט סטודנטים מחו"ל חובשים את ספסלי האוניברסיטה, אולם דמותו של אנטוני דדור (27) שונה מהנוף האקדמי המוכר. מאחורי הצטרפותו השנה למכינה של בית הספר לתלמידים מחו"ל עומד סיפורו של צעיר שסלל את דרכו להשכלה גבוהה בניגוד לכל הסיכויים. אנטוני נולד במשפחת חקלאים בדרום סודן, הצעיר מבין חמישה אחים. החיים במשפחת דדור עברו בשקט יחסי עד שבשנת 2000 נעלם אביו ואחיו ג'יימס נעצר בידי כוחות הביטחון של צפון סודן באשמת פעילות בתנועה לשחרור הדרום. כעבור זמן קצר עצרו כוחות הביטחון גם את אנטוני בן ה-15. "הם הגיעו אלינו הביתה, טענו שג'יימס ברח להם מן המעצר ודרשו שאגלה היכן הוא, אבל לא ידעתי כלום", מספר אנטוני. "למעשה, עד היום אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו של אחי". השוטרים לא השתכנעו והחזיקו את אנטוני במעצר שלושה ימים, שבמהלכם ניסו בכוח להוציא ממנו מידע. לבסוף, החליטו לשחררו לביתו לא לפני שהבהירו לו שעוד 'יסגרו' עמו חשבון. עוד באותו יום הוא עזב עם אמו ושלושת אחיו את מקום מגוריהם ונסע למשפחת האב בצפון המדינה. כעבור כמה חודשים התאחד עמם האב, והתברר כי ברח מפחד כוחות הביטחון המקומיים והתחבא באחת הכנסיות בצפון. אנטוני ומשפחתו הבינו שכל עוד יישארו בסודן חייהם יהיו בסכנה מתמדת. יחד עם מאות פליטים אחרים נמלטה המשפחה באנייה למצרים. עם בואם לקהיר שלח האו"ם שניים מאחיו הגדולים לארה"ב, בעוד אנטוני ושאר משפחתו נשארו להתגורר בקהיר. אולם גם מצרים לא האירה להם פנים. "אנשים ברחוב היו שופכים עלינו ועל פליטים אחרים מים, השוטרים היו לא פעם מרביצים לנו ובבית הספר שבו למדתי התלמידים המצרים היו צוחקים עלי ומכנים אותי בכינויים גזעניים", הוא מספר, "אבל למרות זאת לא רציתי להפסיק ללמוד כי ידעתי שאסור לי לוותר על השכלה". בשנת 2005 נחתם הסכם שלום בין צפון סודן לדרום סודן והמשפחה חזרה הביתה, אך בלי אנטוני, אשר נשאר מאחור כי שאף קודם כל לרכוש השכלה שתאפשר לו לסייע בהקמת מדינה עצמאית לדרום. בתחילת 2006 הסתנן לישראל דרך סיני. הוא נעצר והושם במעצר בכלא קציעות, שבו שהה שנה. "לא הופתעתי ולא כעסתי כשנעצרתי כי ידעתי שאני נכנס לישראל באופן בלתי חוקי, וברור לי שאין מדינה בעולם שתתיר כניסה חופשית לגבולותיה", מפתיע אנטוני בגילוי לב. "בסופו של דבר הבינו שאני פליט ושאיני מהווה סיכון ביטחוני ושחררו אותי למושב עין יהב לעבוד בחקלאות". לאחר חצי שנה החליט לעזוב את המושב כדי ללמוד את השפה העברית על בוריה, ועבר לדרום תל אביב. במשך השנים עבד במסעדות, בבתי מלון ובבנייה, נעצר תדיר בידי המשטרה ושילם את מעט הכסף שהיה לו כדי ללמוד לצד עולים חדשים עברית באולפן "מעלה" שבשכונת התקווה - ולאורך כל הדרך לא ויתר על חלומו לרכוש השכלה גבוהה. לפני כמה חודשים, ביולי 2011, התקבלה דרום סודן לחברה באו"ם לאחר ש-99 אחוז מתושביה תמכו במשאל עם בהפיכתה למדינה עצמאית. אנטוני נרשם למכינה לתלמידים זרים באוניברסיטה העברית ונסע לביקור קצר אצל משפחתו בדרום סודן. בדרך עבר בשגרירות ישראל באתיופיה, הגיש את מסמכי הלימודים וקיבל אשרת לימוד בארץ. בחודש ספטמבר החל אנטוני את לימודיו במכינת האוניברסיטה. חבריו לספסל הלימודים לא שיערו שהתלמיד הגבוה והחייכן הוא פליט מסודן ובזכות האנגלית המרשימה שבפיו הניחו כי הוא יליד ארצות הברית. בחודשיים הראשונים ללימודים עוד נסע מדי יום מדירתו בדרום תל אביב להר הצופים ובחזרה. אולם בתוך זמן קצר התוודעו באוניברסיטה לסיפור חייו ולנחישותו הבלתי נדלית וסיפקו לו מגורים חינם במעונות ומלגת מחיה. "עוד כשהייתי קטן עודדו אותי הוריי לחלום רחוק ולשאוף גבוה. תמיד החזקתי באמונה שלמרות כל הקשיים בדרך יום יבוא ואלמד באקדמיה, ואני נרגש שהאוניברסיטה העברית נתנה לי את ההזדמנות להגשים זאת", מספר אנטוני ומציין שבשנה הבאה הוא מתכוון להירשם לחוג ליחסים בין-לאומיים של האוניברסיטה. "בילדותנו בדרום סודן למדנו את סיפורי התנ"ך וסיפרו לנו שעברית היא שפה מבורכת. לכן ללימודים באוניברסיטה העברית יש משמעות מיוחדת עבורי".בינתיים, בין בחינה בעברית לתרגיל במתמטיקה, הוא חולם על היום שישוב למולדתו, ישתלב בממשל שלה ויתרום לביסוס עצמאותה. את האוניברסיטה העברית וישראל הוא מבטיח לזכור לטובה. תחתמו ותפרסמו את העצומה איפה שרק תוכלו כי כל דקה חשובה!!!
ציר הזמן של העצומה
- 14/05/2012
- העצומה השיגה 100 חתימות!
- 06/05/2012
- העצומה נפתחה