חוק השירה – תומכים בחוק לעידוד השירה בישראל של ח"כ אריה ביבי. המטרה היא לחזק את המשוררים ואת השירה כאחד, גם כמהלך תרבותי וגם כמהלך חינוכי-ערכי. לצורך הגשמת המטרה, תוקם מועצה לאומית לשירה, בדומה למועצה לספורט או למועצה הישראלית לקולנוע. טוב מאוד שהספורט והקולנוע מקבלים, אך אין סיבה לקפח את השירה – והרי דווקא היא בלתי רווחית בימינו וזקוקה לעזרה יותר מכל תחום תרבות אחר. היסטורית, וקשה לדמיין את היישוב ואת המדינה הצעירה בלי המשוררים והשירה העברית.  לפרטים ולהצטרפות מעשית לקידום החוק ושיפור נוסחו, לרבות הצטרפות לפגישות בכנסת:  אדם דובז'ינסקי, 050-6681582, [email protected]לפרטים נוספים:http://bibi.org.il/2/edu/shira/a.html

שירים כדרבנות או: למה שהממשלה תתמוך בשירה?/פרופ' חמוטל בר יוסף

אנו חיים במדינה שהזניחה את איכות החיים התרבותיים של תושביה ואת הצרכים הרוחניים שלהם. אנו משקיעים בבתים יפים, לבוש יפה, אוכל איכותי, אבל מזניחים את יפי הדיבור, הרגש והמחשבה. ממשלת ישראל מבינה את חשיבות התזונה והדיור לחוסנו של העם, אך אינה מביאה בחשבון את התפקיד שממלאים רגשות, אמונות והלכי רוח ביכולתו של הפרט להתמודד עם מצבי לחץ. השירה בישראל נדחקה כיום לשוליים או נעלמה כליל מהעיתונות הכתובה, מהטלוויזיה, ממדפי חנויות הספרים, וזאת למרות שבארץ חיים כאלפיים משוררים, ורבים מהם כותבים שירה מצוינת, הזוכה להערכה בעולם כולו ומביאה כבוד למדינת ישראל. השירה מילאה תפקיד עצום במפעל הציוני. משוררים היו המובילים התרבותיים של תהליכים היסטוריים, שאנשים השתתפו בהם מתוך התלהבות ואמונה, בהשפעת שירה. השירה שימשה כדרבנות  לסוס שעליו רכבה ההיסטוריה היהודית המודרנית. השירה העברית במאה העשרים גילה את פניה הרוחניים יהודיים של הציונות. היא יכולה להזכיר לנו ששאיפתה של הציונות לא הייתה רק למצוא פתרון  לקיפוח הזכויות החברתיות של יהודים אלא גם למצוא מקום שבו תרבות יהודית של רוב יהודי תוכל לשגשג. לשירה העברית במאה העשרים יש זיקה אמיצה עם מקורות היהדות. היא מבטאת את החוויה היהודית המודרנית באופן חי ובלתי-אמצעי. פריחתה של שירה היא סימן מוכר של חברה או עם בעלי אנרגיות. הזנחתה היא סימן להידלדלות הרגש הלאומי, שתוצאתה הסופית היא היחלשות פוליטית. שירה היא ביטוי של רגשות אנושיים.  היא מאפשרת לאנשים פרטיים ולקבוצות חברתיות להכיר זה את פניו האנושיים של זה. היא מרככת את הנטייה לדמוניזציה של הזר והלא מוכר. יותר מתמיד השירה נחוצה לחברה הישראלית לשם היכרות הדדית והתקרבות בין קבוצות  אתניות שונות. שירה היא שימוש מתוחכם ומעודן בלשון. קריאת שירה מעלה את רמת ההבעה ואת הרגישות לניואנסים של תקשורת. היא מציידת אנשי תקשורת, בעלי תפקידים, מנהיגים וסתם בני אדם בלשון עשירה ויפה יותר. היא הופכת את התקשורת האנושית לפעילות מענגת יותר. בחברה הישראלית הדמוקרטית משקלם של צרכים נמדד לעתים קרובות באופן כמותי, לפי רייטינג. שירה (להבדיל מפזמונאות) היא יצירה של מעטים נבחרים. ואולם גם בחברה דמוקרטית יש יחידים מובילים, מעוררים, מפיחים רוח חיים. שליטים ומנהיגים לאורך כל הדורות ידעו זאת, וטיפחו בחצרותיהם משוררים, ולא רק משוררי חצר, אלא משוררים שיצירתם הביאה כבוד ותהילה לעם כולו.  השירה יכולה ליפות את התרבות הישראלית  ולהגביה אותה, לעשות אותה עשירה ומענגת יותר משהיא כיום. כדי שתיווצר בארץ שירה איכותית יש לתמוך במשוררים, במבקרי  שירה, בהוצאות ספרים, בתכניות שירה באמצעי התקשורת ובגופים המקיימים אירועים ספרותיים. תמיכה כלכלית תעלה את יוקרתו המידרדרת של העיסוק הזה ואת איכות מוצריו, כשם שהתמיכה בקולנוע הביאה לפריחה בקולנוע הישראלי----------------------------------------------------------------

תכלית ההצעה

הצעת חוק השירה העברית, נועדה לשפר את מצב הפואטיקה העברית ואת מצב המשוררים    במדינת ישראל. השירה העברית, שהובילה בימים עברו את העם ואת תרבותו, נדחקה ברבות השנים לשולי    התרבות וההשפעה.  מעמדם המיוחד של המשוררים, אשר נהנו בעבר מיוקרה, אינו    טריוויאלי עוד, וקולם נחלש משהו.  הוצאת ספרי שירה שלא על חשבון המחבר, הפכה    לחזון. עם זאת, חלה בשנים האחרונות התעוררות ניכרת בפעילויות השירה הספונטאניות והבלתי    ממוסדות;  על צורך זה נדרש המחוקק הישראלי ליתן מענה. הצעת החוק, שתגובש בהסכמה רחבה ותוך שיתוף ציבור בכלל, והציבור בעל הזיקה לשירה    בפרט, תשתדל לגעת במגוון נושאים ורשויות, ובראשם החינוך והתרבות.

למי מיועד הקול הקורא?

כל אחד שהשירה העברית יקרה ללבו, גם אם אינו עוסק בתחום באופן חובבני או    מקצועי, מוזמן בחום לסייע לנו בגיבוש הצעת החוק ובקידומה. כמו כן, מיועד הקול הקורא למשוררים, לאנשי כתבי עת ספרותיים, לעורכי מדורים    ספרותיים ולעיתונאים בתחום, לאנשי הלשון העברית, למורים ולמרצים שתחום עיסוקם    הספרות העברית, לגופים (עמותות, ארגונים, מוסדות ואף התאגדויות נקודתיות)    העוסקים בשירה עברית ועוד.

שאלות ותשובות

• אם אין חוק שעוסק בספרות עברית בכלל, למה לחוקק בעניין השירה ספציפית? תשובה:  משום שמצב השירה רעוע, ביחס למצב הפרוזה.
• האם יש כבר הצעת חוק? תשובה:  לא, ומכאן הקול הקורא לבוא ולהשתתף בניסוחה.
• אל מי לפנות בנושא? תשובה:    רצוי להתקשר למספר 050-6681582 וכן עומד לרשותכם *לעניין זה* המייל הבא: [email protected]

---------------------------------------------

אנו שמחים לבשר, כי השבוע הגשנו את הצעת חוק השירה למזכירות הכנסת. 

בעצת הלשכה המשפטית של הכנסת השמטנו משם החוק את המילים "לעידוד" ו"העברית", והחוק ייקרא פשוט "חוק השירה".  זו ההזדמנות לומר תודה גדולה ללשכה המשפטית, אשר ליוותה אותנו לאורך כל התקופה, ובמיוחד למשפטני ועדת החינוך, התרבות, והספורט.

 

איך התגבש החוק?

מזה חודשים התכנס צוות נרחב, בהזמנתו וביוזמתו של ח"כ אריה ביבי, כדי לנסח את חוק השירה, בליווי יועצים.  בצוות היו משוררים, מבקרים, מתרגמים, עורכים, חברים בועדות פרסים, סופרים, בכירי אגודות הסופרים, נציגי ארגוני שירה, עורכי כתבי עת, מנחי סדנאות שירה, עורכי ערבי שירה, צרכני שירה ונציגי הוצאות ספרים וחנויות ספרים.  עוד כלל הצוות אנשי אקדמיה ומדע, לשונאים, מזרחנים, סוציולוגים, אנשי דת, עיתונאים, פרלמנטרים ופעילים פוליטיים, אנשי רשויות מקומיות, פעילים חברתיים, עובדים קהילתיים, אנשי עסקים, אנשי פרסום, יזמי תרבות, גמלאי כוחות הביטחון, אנשי חינוך, אנשי תרבות ואמנות לכל ענפיהן, משפטנים, כלכלנים ופסיכולוגים.  בצוות השתתפו גם נציגי ארגונים ישראליים ובינלאומיים רבים, בתחום התרבות ובתחומים אחרים.  ניתן ייצוג לכל המגזרים בחברה הישראלית.  שלב הדיונים בכנסת היה פתוח לכלל הציבור, ומכל ישיבה פורסם פרוטוקול פומבי באינטרנט.  נוסף על כך, התייחס הצוות למאות פניות מהציבור המשוררי והכללי, וכל הצעה או הערה נשקלה בכובד ראש.

 

איפה אפשר לראות את הצעת החוק?

את נוסח חוק השירה, לרבות בקובץ וורד, ניתן לראות בקישור הבא

http://bibi.org.il/2/edu/shira/text/a.html

 

מה קורה הלאה – האם ממשיכים להיפגש בכנסת?

כמובן!  מכאן אנו עוברים לשלב ב', והוא שכלול נוסח ההצעה לקראת הכנתה לקריאה טרומית.  פשיטא, שגם בשלב הנוכחי – שהינו קריטי, כולכם מוזמנים להשתתף – כולכם בלי יוצא מן הכלל.

--------------------------------------------------------

הכנסת השמונה-עשרה

 

יוזם:           חבר הכנסת         אריה ביבי

 

                                                                                  

 

הצעת חוק השירה, התשע"ב-2012

 

דברי הסבר

מטרת החוק המוצע, היא לשפר את מצב השירה ואת מצב המשוררים במדינת ישראל.

השירה, שהובילה בימים עברו את העם ואת תרבותו, נדחקה ברבות השנים לשולי התרבות וההשפעה.  מעמדם המיוחד של המשוררים, אשר נהנו בעבר מיוקרה, אינו טריוויאלי עוד, וקולם נחלש משהו.  הוצאת ספרי שירה שלא על חשבון המחבר, הפכה לחזון.

הספרות הרנטבילית היא של משוררים ידועים מאוד - אשר בדרך כלל אינם בין החיים, וכן ספרות מחקרית הדרושה למוסדות הלימוד, לתלמידים ולחוקרים.  ספרי שירה שנכתבים בימינו נמכרים בכמויות קטנות בלבד - הן לחנויות והן לספריות, ולהוצאות הספרים אין אפשרות להרוויח ממכירתם.  מסיבה זו, אין ספרי השירה יוצאים כספרים אלקטרוניים.  לעתים קרובות, יכולת התשלום של המשורר להוצאה או לבית הדפוס, היא לבדה שתקבע האם הספר יראה אור.   ספרים רבים מודפסים אף ללא עריכה ראויה.  סיכומו של דבר, אין בקרה על איכות הספרים, והקורא נאלץ לספוג ספרים אשר עלולים לפגוע בתדמיתה של השירה.  ספר שיצא, אפילו זכה לביקורות טובות, עלול להימכר בפרוטות, להיות מחולק חינם, לשכב במחסנים או אף להיגרס.  כתבי העת חולקים גורל דומה, ופועלים רק בזכות תקציבים ציבוריים;  חלק גדול מהם סובל מתדמית פוליטית־מפלגתית, ואינו זוכה להגיע לציבור הרחב.

רוב פעילויות השירה לסוגיהן, מתקיים ברשת אינטרנט, ורוב השירה החדשה נקרא כיום ממסכים ולא מניירות.  ברשת האינטרנט ניתן למצוא קבוצות ודפים ברשתות החברתיות, אתרים אישיים, פורומים לכתיבה יוצרת ועוד.  הפעילות הרשתית אינה זוכה לסיוע מכספי הציבור.  נוסף לפעילות האינטרנטית, קיימות גם התארגנויות של קבוצות המתכנסות לשם קריאה, שיח, העברת סדנאות ועוד.  בשנים האחרונות, חלה התעוררות ניכרת בפעילויות השירה הספונטאניות והבלתי ממוסדות;  על צורך זה נדרש המחוקק הישראלי ליתן מענה.

העדרו של גוף ממלכתי גורם לבעיה הגדולה ביותר, והיא ריכוזיות קיצונית בעולם הפואטיקה הישראלי.  בעיקר סובל עולם השירה, מחלוקה פנימית לא הוגנת של המשאבים הציבוריים;  פעמים רבות, גם תורמים פרטיים מוטעים לחשוב כי הם מעניקים כספים לטובת הכלל - בעוד שבפועל מחולק כספם על בסיס לא ענייני.  הכספים ניתנים לקבוצות פרטיות של משוררים, בהתאם לבקיאותן בנבכי הביורוקרטיה במקרה הטוב, בהתאם להשתייכותן הפוליטית־חברתית במקרה הבינוני, ובהתאם לקשריהן האישיים ולמרפקנותן במקרה הגרוע והשכיח ביותר.  משורר שאינו שייך לקבוצה חזקה, שאינו מקושר בארגון פוליטי או חברתי, שאין לו הפנאי או הידע לפעול ביער הסבוך של הכסף הציבורי ושאינו בעל קשרים, נותר הרחק מאחור אפילו הוא ברוך כישרון.  רוב התלונות מציבור המשוררים – קובלנות שבעטיין עולה הצעת החוק, עסק בנושא העדר הצדק החלוקתי, והשתלטותם של יחידים – לרבות קבוצות שירה בודדות וקטנות - על משאבים ציבוריים.  לגבי הקבוצות, חשוב לציין כי מדובר בקבוצות פרטיות לגמרי, שעושות ככל שעולה על רוחן.  התיאורים העובדתיים המוכחים היו קשים, והצביעו על כך שהמקושרים ברשויות המקומיות, בקרנות השונות ובמקורות התקציביים האחרים, מקבלים על חשבון כל השאר ולעתים אף מונעים – אקטיבית – מאחרים לקבל.  הכספים, פעמים רבות, הולכים לטיפוח עצמי של חברי הקבוצה ולהטבה עם המקושרים אליהם;  התרומה לכלל – עקיפה בלבד.  כוונתו המפורשת של המחוקק היא, שהמשאבים הציבוריים המיועדים לשירה יחולקו בצורה שוויונית יותר, על בסיס כישרון ויכולת ושאר שיקולים ענייניים וכנים.  החוק המוצע בא לשים סוף פסוק לתופעת הפרוטקציות, ולהקצאה לא נכונה ולא צודקת של משאבי הציבור.

הנדבך המרכזי בחוק המוצע, הוא המועצה הלאומית לשירה - גוף ממלכתי מרכזי, ייחודי לשירה, אשר יסייע לקידומה, לקביעת המדיניות לגביה ולניהול ענייניה.  המועצה תורכב מאנשי ציבור ומאנשי מקצוע ומומחים בלתי תלויים.  היא תפעל כמועצה ציבורית בלתי תלויה, תוך שיתוף פעולה עם כל אדם ועם כל גורם בעולם השירה הישראלי, ותדאג הן להגדלת המשאבים המוקצים לשירה, הן לחלוקה צודקת יותר שלהם.

 

   

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה