חתימה לקרבי לבני משפחות שכולות

     

לכבוד: מדינת ישראל.

הנידון: לגלות את הגבורה בעם ישראל.

בעקבות מותו של אסף רמון ז"ל, נשמעים בשבועות האחרונים קולות רבים לגבי הנושא, שההורים השכולים צריכים לחתום לבניהם במידה והם מוכנים שילדיהם ישרתו בקרבי ועקב כך מוקמת ועדה בראשות האלוף במיל' עוזי דיין לבדיקת הנושא. בעקבות ההתפתחויות ועקב חשיבה שמלוה אותי כבר שנים כבן למשפחה שכולה, החלטתי להקים עצומה הקוראת למדינת ישראל לתת לאחים השכולים וליתומים את האפשרות להחליט בעצמם לגבי שירותם הקרבי ולא להיות תלויים בחתימת הוריהם.                                         

ישנם סיבות רבות מדוע יש לתמוך בהצעה זו, אך אציג את עיקרי הדברים:

1. להורים רבים קשה עם ההחלטה שהם נאלצים לקבל וזה מוסיף להם קושי על הקושי הקיים  וזאת משום:

א. עליהם להתמודד עם הרצון של בנם ועקב כך נוצרים עימותים רבים.

ב. מדובר כאן בערך אמיתי שעליו הם חינכו את ילדיהם כל חייהם.

ג.  קשה להורים לחתום כי הם מרגישים שעל ידי החתימה הם בעצם אחראים לגורלו ובמידה שחס ושלום יקרה משהו זה על מצפונם (מה שלא היה קורה במידה וזה לא היה תלויי בהם)

-הסיבות הובאו מתוך שיחות והיכרות עם הורים שכולים רבים ובהם הורי ומתוך מכתב של יו"ר "יד לבנים" (ארגון של הורים שכולים) למדינת ישראל.

2. אנו מבינים שיש צורך אמיתי להתחשב ברגשותיהם של ההורים השכולים אך אל לנו לשכוח שגם לאחים השכולים וליתומים יש מה דעה, שבדרך כלל לא נשמעת, והרי אם נביט על המצב בצורה אובייקטיבית נגלה שלעומת ההתחשבות (החשובה) בהורים, אין כמעט התחשבות בקשיים של נער העומד לפני גיוס, משום שלא רק שהוא איבד את אחיו\אביו, הוא גם נאלץ לחיות עם הצל של האח\האב כל חייו ולוותר על דברים נורמאלים להם זוכה כל נער רגיל ואחד מהם זה הזכות לשרת בשירות קרבי בצה"ל. חשוב לציין שהטענה שניתן לתרום למדינה גם בשירות שאינו קרבי מראה על חוסר רצינות, משום שכל אחד יכול לתרום גם בשירות שאינו קרבי ולא רק מי שהוא בן משפחה שכולה. על כל אחד לשרת במקום בו הוא (על פי אישיותו ונתוניו) יכול לתת למדינת ישראל את המקסימום האפשרי בין בשירות קרבי ובין בשירות שאינו קרבי. עלינו לזכור שבסופו של דבר לאחר כל ההתחשבויות אלו החיים של המתגייס ועליו להחליט עליהם בעצמו, כי כמו שאנו סומכים עליו שהוא יכול לבחור את ראש הממשלה (במידה והוא בן שמונה עשרה- גיל הגיוס) כך עלינו לסמוך עליו שהוא יכול להחליט החלטה שקולה, מתוך ראיה של טובת האומה אך עם התחשבות בהוריו. לצערינו החלטה כזאת רוב ההורים השכולים (בלי לשפוט אותם חס ושלום) אינם יכולים להחליט משום שבנושא זה הרגש הוא מעל הכול אצלם, ואצל רוב המשפחות הנושא לא יכול להגיע אפילו לשיחה שמתנהלת בצורה הגיונית.

3. הטענה השלישית ובחשובה מכל לטעמי, היא שכאומה איננו יכולים לפעול מתוך חולשה, אלא עלינו לפעול מתוך גבורה המונעת ממקום אמיתי, כמו שפעלו אבותינו בכל הדורות החל מאברהם, דרך משה, דוד, אסתר והחשמונאים ועד החלוצים ושאר מקימיי מדינת ישראל, שמה שהנחה אותם בדרכם זה לא הקושי הפרטי שלהם, אלא טובת האומה וצדקת הדרך.

אין אנו אומרים שאין מקום להתחשבות ולכן איננו דורשים לחייב את כולם להתגייס לקרבי כמו כל נער רגיל, אלא אנו מבקשים שלפחות תהיה לנו את האפשרות לשרת את עם ישראל, במקום בו אנו יכולים לתת את המקסימום ובצורה הטובה ביותר, מתוך ידיעה שעם ישראל זקוק לאנשים שכל רצונם זה לעזור לו ולהיות נאמנים לשליחותו.

אנא עזרו לנו לעם ישראל לגלות את הגבורה שבו!    

                    תנו לאחים ולבנים את היכולת להחליט-   

                                             למען ההורים ולמען עם ישראל כולו!

 נ"ב

אנא שימו לב שחתימתכם נרשמה למטה!ואם לא אנא נסו שוב.

 

   שתפו עכשיו בפייסבוק