אשרי העם שאלו הם בניו, אשרי הצבא שזהו עמו

במהלכה של הלחימה בעזה הוכיח עם ישראל את גדלותו ומסירות הנפש שלו. לאחר 8 שנים בלתי נסבלות בעבור תושבי עוטף עזה החליטה הממשלה לצאת למבצע שישנה את המציאות בדרום הארץ. בין אם המטרה הסופית הושגה או שעדיין לא-אנו עוד נראה בעתיד, אבל הרווחנו דבר אחד עיקרי. עמידה איתנה ומשותפת האחד בעבור השני. דאגה אינסופית לתושבים הסובלים את החיים בצל הקסאם, ומזה זמן רב גם יכולנו לראות אהבת הארץ הזו בריש גלי. מבלי להתבייש או להתייפייף. למרות הקולות האחרים אשר נשמעים מידי פעם - אנו עם חזק ולנו יש צבא אשר דוגל בכבוד האדם, בחירותו, ובזכות הבסיסית לחיים בבטחון, גם בקרבות תמיד יודעים הלוחמים שעליהם לשמור על הגבול הבסיסי ולשמור על כבוד האדם ככל הניתן במלחמה. לעיתים גם אם אנחנו משלמים על כך- אנחנו דואגים וחרדים יותר לסבל העם האחר. אך מה עם הבטחון שלנו? מה עם זכותנו הבסיסית לחיים שלווים ונורמלים כאן? מה עם אהבת ארץ ישראל ? הארץ אשר הובטחה לעם היהודי מדורי דורות? האם על כל אלה אנו אמורים לוותר בשם ההומאניות? האם עלינו לתת לטרור להרוג אותנו בשם השלום? לאחר שנים של הוכחות כי הצד השני מקדש את המוות ולא כמונו את החיים, אנחנו מצויים במלחמה בסיסית על קיומנו בארץ הזו, ובכלל על קיומנו כעם . לאורכה של ההסטוריה כולו נלחם העם היהודי בזכות להכרה הבסיסית בו . אין זו בושה, עלינו להרים את הראש, ולשמור על עצמנו כאן. 'נפש יהודי הומיה' אינה רק ססמא ריקה מתוכן, אלא בעלת משמעות אמיתית על הנפש היהודית וכל אשר היא טומנת בחובה. אל לנו להיות עם כנוע אשר מפקיר את אזרחיו או את חייליו , עלינו לזכור תמיד בעבור מה אנחנו נלחמים. אין אנחנו אוכלוסיה צמאת דם, אלא אוכלוסיה המבקשת את הזכות הלגיטימית לחיות במדינה שלנו. אין אנו עם אשר שמח וצוהל למראה ילדים או אזרחים אשר נהרגים בפעולה זו או אחרת, אך אנחנו בעלי ההבנה הבסיסית כי במלחמה כמו במלחמה, ישנם נפגעים גם בקרב אוכלוסיה אזרחית. עלינו לשם שינוי לדאוג אך ורק לעצמנו. לחיים שלנו, לרווחה שלנו, ולבטחוננו. מתוך כל אלה, קשה מאד לקבל את אותם יהודים-ישראלים, בעלי דיעות פוליטיות שמאלניות קיצוניות, אשר קוראים לצבא ההגנה לישראל- מכונת הרג. קשה לראות אותם משתתפים בהפגנה המתועבת אשר התקיימה בסכנין, וקשה לספוג את ההתייפייפות בכל הנוגע לזכויות הבסיסיות שלנו כאן. דיעות מגוונות ופלורליזם בחברה זהו דבר מבורך בשם הדמוקרטיה, אך החובה המוסרית שלנו היא לצמצם במידת האפשר את ההשפעה של אותם אנשים, בהנחה כמובן שאנו רוצים להמשיך ולחיות כעם יהודי בארצנו. השלום זהו ערך עליון, אך הדרך להשגתו לא עוברת דרך השמדת העם היהודי כפי שאותם טרוריסטים כגון החמאס, החיזבאללה ועוד- היו שמחים ומנסים כל הזמן לעשות. נברך את חיילינו האמיצים אשר מתוך חינוך שהם מקבלים פה- לא ששים אלי קרב, אך ידעו ויודעים כי זוהי מלחמת אין ברירה על המשך קיומה של מדינת ישראל. על המסירות ותעצומות הנפש האינסופיות, על ההקרבה, והאהבה אשר איתה הם יוצאים לקרב על מנת להחזיר את השקט והבטחון לתושבי הדרום- תושבי מדינת ישראל. אותם תושבים יזכו בברכה והצלחה כל ימי חייהם, הם הגיבורים האמיתיים � ולא מרצון. "אשרי העם שאלו הם בניו, אשרי הצבא שזהו עמו." כותבי העצומה אינם ימנים קיצונים, אינם מתנחלים ואף לא דתיים, לא מפונים מגוש קטיף. אנו סטודנטים לתקשורת במכללת ספיר, תושבי הדרום, אשר אומרים די לצביעות וההתייפייפות , ומחזקים את ידי צה"ל ותושבי הדרום על עמידתם האיתנה. שנזכה לימים שקטים ובטוחים. חתמו על העצומה והעבירו אותה, על מנת שנראה קודם כל לעצמנו כמה שאנחנו חזקים,איתנים, ואוהבים.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה