הצעת חוק להגדרת האומה היהודית כאומה ישראלית

בהתאם למילון לשפה העברית של אבן שושן, "ישראלי" הינו "יהודי", "עברי", "בן עם ישראל". מודבר כאן על המשמעות האתנית של הישראליות. בספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק י', נמצא את הכינוי "ישראלי" בעל אותה משמעות אתנית המצוטטת על ידי אבן שושן. כך, בתקופת קיומה של ממלכת ישראל, בימי בית ראשון, "ישראלי" היה כל מי שהיה שייך לעם ישראל. בהתאם למגילת העצמאות, עם ישראל הוא העם היהודי, כאשר מדינת ישראל אמורה להוות את מדינתו של עם ישראל. אך, טרם נקבע למגילת העצמאות תוקף חוקתי. אין היום חוק יסוד להגדרתה של האומה היהודית כאומה ישראלית, מתוך ההכרה ההיסטורית במדינת ישראל כרצף לאומי של ממלכות יהודה וישראל התנ"כיות, לאחר ומדובר על אותה אומה, במוזכר במגילה. החקיקה הישראלית הנוכחית אינה מכירה בקיומו של הלאום הישראלי כלאום מקורי, מבחינה היסטורית ותרבותית, של כלל היהודים בעולם. בתורת המשפט החוקתי נבדילים המושגים "לאומיות" ו-"אזרחות". לפי תורת המשפט החוקתי ה"לאומיות" היא השייכות לאומה האמורה להוות את הממד האנושי הפנימי של המדינה, והאזרחות היא ההשתתפות הפוליטית בתוך המדינה, כאשר ה"מדינה" עצמה מוגדרת כדמות פוליטית של האומה. ליהודים באיטליה, שנמנעו מהתבוללות, לאומיות יהודית (שייכות לאומה היהודית, מבחינה אתנית) ואזרחות איטלקית (שותפות פוליטית בתוך החברה האיטלקית). אך, היום, להיות בן האומה היהודית אינו בהכרח להיות בן המדינה היהודית. דבר כזה לא-קורה לאומות האחרות הנחשבות לאומות מדינתיות, כגון האומה האיטלקית, מהעובדה כי כלל בני האומה האיטלקית נחשבים, על פי החוק האיטלקי, לבני המדינה האיטלקית. אפילו בימי בית ראשון ובימי בית שני, כלל בני ישראל נחשבו לאזרחי המדינה היהודית. עובדה כי בספר עזרא ומספר נחמיה היהודים נקראים "בני המדינה", בהתייחסות למדינה היהודית דאז. חשוב היום לשחזר את האיחוד הלאומי של האומה היהודית על ידי המדינה היהודית, דבר הדורש חוק להגדרת האומה היהודית כאומה ישראלית. מדובר על ההכרה בכל יהודי כישראלי מבחינה אתנית (לאומית), כאשר האזרחות הישראלית תהווה פרט פורמלי לכל ישראלי אתני שיבקש להתחבר, באופן רשמי, למדינה היהודית. לגבי הזכויות הפוליטיות בישראל יש להעניק רק לאזרחים הישראלים אשר מתגוררים באופן קבוע במדינת ישראל.