תעודת אזרחות במקום תעודת גרות למתייהד
מספר חתימות
3 |
|
1,000 | |
כתוב בתורת ישראל : "לגר ולאזרח תורה אחד ומשפט אחת". תורת ישראל, באותה מצווה, קובעת שני סוגים של תושבים בישראל : ה"גר", הוא הנכרי, שאינו אזרח, וה"אזרח", הוא ה"בן ישראל". גם כתוב בתורת ישראל : "גרים הייתם בארץ-מצריים", בהתייחסות לבני ישראל, לפני יציאת מצריים. כלומר, לפני יציאת מצריים בני ישראל היו "גרים" בארץ זרה (במקרה של ארץ מצריים), וכאמור לעיל, בני ישראל הפכו ל"אזרחים" בישראל, לאחר יציאת מצריים, בהייסדותה של מדינת ישראל העתיקה, אשר התגבשה בתור ממלכה, בימיו של המלך שאול. בתורת המשפט החוקתי המודרני נמצא עוד היום את השימוש בשני המושגים : במושג "גר" או "מהגר", בהתייחסות לתושבים בעלי אזרחות זרה או חסרי אזרחות, ובמושג "אזרח", בהתייחסות ל"בן המדינה". בספר עזרא ובספר נחמיה, היהודים נקראים "בני המדינה", בתקופה שהמדינה היהודית נקראה בשם "יהודה". אז הייתה קיימת "אזרחות יהודית", וכל נכרי שרצה להתייהד היה עובר תהליך של התאזרחות, לאחר והאזרחות הייתה יהודית. לאחר הקץ של מדינת יהודה בידי הרומאים, היהודים, מאזרחים ביהודה, הפכו לגרים בגוים. האומה היהודית, בימיה של ממלכת יהודה, הייתה אומה מדינתית (אומה השייכת למדינתה). כתוצאה מגלות רומא, האומה היהודית הפכה לחוץ-מדינתית (חסרת מדינה), והאזרחות היהודית ביהודה הוחלפה על ידי הגרות היהודית בארצות הגולה. גרים היינו בארץ-מצריים, גרים הפכנו להיות גם במדינות אחרות. אך, לא-מקובל שלאחר תקומתה מחדש של מדינת ישראל, היהודים ממשיכים להחשב לגרים במולגת. מדוע היום נכרי בישראל צריך להתייהד על ידי תהליך של התגיירות במקום תהליך של התאזרחות ? התשובה היא : כי מבחינה חוקתית, החקיקה הישראלית טרם שחזרה את האומה היהודית כאומה מדינתית. כמצוין לעיל, לפני גלות רומא האומה היהודית הייתה אומה מדינתית. היום, כל האומות האחרות, מלבד האומה היהודית, הינן אומות מדינתיות. הגיעה הזמן לשחזר את האומה היהודית כאומה מדינתית ככל האומות המדינתיות החברות באו"ם. החקיקה הנוכחית (חוק השבות - 1950), המטילה על הנכרי התייהדות על ידי התגיירות במקום התאזרחות, הופכת את כלל היהודים לגרים בישראל, במקום אזרחים בישראל. עובדה כי תעודת ההתייהדות של הנכרי היא תעודת גרות, במקום תעודת אזרחות. לפי תורת ישראל, לבני ישראל להוות אזרחים בישראל, לא-רק במובן הפוליטי, אלא גם, ובעיקר, במובן הלאומי. היום, להיות יהודי, כלומר, להיות בן האומה היהודית, אינו בהכרח להיות בן המדינה היהודית, בסתירה לתקדימים ההיסטוריים בימי בית ראשון ובית שני. במילון לשפה העברית של אבן שושן, "ישראלי" מוגדר כ"יהודי", "עברי", "בן עם ישראל", בהתאם למשמעות המקורית של הישראליות בספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק י'. היום, מדינת ישראל מהווה את מדינתה של האומה היהודית החוץ-מדינתית, במקום להוות את מדינתה של האומה היהודית המדינתית. ההפרדה הקיימת היום בישראל בין האומה היהודית (העם היהודי) והמדינה היהודית (ישראל) אינה תורמת להתגבשותה של ישראל כמדינת-לאום. כאשר קובעים היום לנכרי המתייהד להתגייר במקום להתאזרח, למעשה מטילים על כל היהודים מעמד של גרים בישראל, דבר הסותר את העיקר אשר בתורת ישראל, על פיה גרים היינו בארץ מצריים ולאו בארץ ישראל. כאן מדובר על הצורך להגדיר מחדש מיהו יהודי על בסיס פרמטרים אזרחיים. כאן מדובר על ההכרה הפורמלית בכל בן ישראל כאזרח ישראל. כאן גם מדובר על ההכרה בשייכות לאומה היהודית כשייכות למדינה היהודית, לאחר וקובעת תורת המשפט החוקתי כי למדינה להוות דמות פוליטית של האומה, אותה היא אמורה לייצג במישור הבינלאומי.