שחזור האזרחות כיסוד ללאומיות היהודית

כתוב בתורה : "לגר ולאזרח תורה אחד ומשפט אחת". גם כתוב בתורה : "גרים הייתם בארץ מצריים". בספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק י' ופסוק כ"ב, נמצא את הכינוי "ישראלי" כביטוי לשייכות האזרחית לעדת ישראל כשייכות לאומית לעם ישראל. בהתאם לאמור עליל, עם ישראל קם כעם בעל לאומיות מבוססת בשייכות האזרחית למדינתו. בספר עזרא, פרק ב', פסוק א', ספר נחמיה, פרק ז', פסוק 6, היהודים נקראים "בני המדינה", בהתייחסות למדינת יהודה שקמה לאחר הפילוג בין יהודה וישראל, בתקופתו של המלך רחבעם. כתוצאה מהקץ של מדינת יהודה, בחורבן בית שני, בני ישראל חזרו להיות גרים בין הגוים, במקום אזרחים בארץ ישראל. למרות 61 עצמאות, מדינת ישראל  טרם שחזרה את מהותה של האומה היהודית כאומה אזרחית, לאחר והגדרת מיהו יהודי בחוק השבות קובעת את השייכות הלאומית לעם ישראל על פי "גרות" (כאילו אנחנו עדיין בגלות) במקום לקבוע את השייכות הלאומית לעם ישראל על פי "אזרחות", בהתאם לתקדימים ההיסטוריים בממלכות ישראל ויהודה התנ"כיות. יש היום לשחזר את האזרחות כיסוד ללאומית היהודית, על מנת לקרב את הגאולה ולהרחיק את הגלות. עם ישראל הוא, במהותו ההיסטורית, העם הישראלי, השייך לארץ ישראל. בתקופת המקרא, גר היה מתאזרח על מנת להפוך לישראלי (בימי ממלכת ישראל) וליהודי (בימי ממלכת יהודה). היום, מבקשים לאזרחים להפוך לגרים, על מנת להתקבל לחיק עם ישראל. מדובר כאן על סתירה בוטה למה שמצווה לנו תורת משה, על פיה "גר" הוא הנכרי בארץ ישראל והיהודי בגלות בין הגוים (גרים היינו בארץ מצריים וממשיכים להיות גרים בארצות אחרות), כאשר "אזרח" הוא היהודי בממלכת יהודה והישראלי בממלכת ישראל. הגיעה הזמן להכיר במדינת ישראל כרצף היסטורי-תרבותי של ממלכת ישראל, על מנת לגבש מחדש את האומה היהודית כאומה ישראלית.