איך מפסיקים את הסיכסוך הישראלי פלסטיני, איך מפסיקים את מעגל האלימות
מספר חתימות
1 |
|
500,000 | |
פורסם בתאריך: 16/01/2009
פנטזיה? טירוף? טימטום?
הכל כבר נאמר, הכל נוסה, אין תקוה שמשהו ישתנה,
אין לנו פרטנרים לדיבור, הם, בצד השני של הגדר, משוגעים,
אין להם אותו מוסר שלנו יש,
אין להם בכלל פנים.
כאמא, הבנתי שככה אני רואה את הצד השני, לא מאטימות, חס וחלילה, לא שאני שמאלנית או ימנית ודעותי הפוליטיות מעוורות אותי,
אני לא באה ממקום פוליטי בכלל,
אני מדברת כאמא לשני ילדים.בן ובת.
אני מבינה ,אחרי הרבה מאוד זמן, אני בת חמישים,
ואחרי הרבה קורבנות חברים ומשפחה קרובה שנהרגו במלחמותינו השונות,
שאין סיבה ואין הצדקה יותר לשלם מחיר דם על ההתכתשות הניצחית הזו שנקראת מלחמות ישראל,
ואני אפילו מקבלת ומסכימה ש"היינו חייבים" ן"בלי מלחמות ההגנה האלו לא היה לנו בית" ש"אנחנו נלחמים מלחמות שנכפות עלינו", כל מה שקרה, קרה.
אני מסתכלת לעתיד ואומרת די.
די קטן ואישי.
די, לא מוכנה לחשוב שילדי ילכו ל"הגן על המולדת" ולא ישובו הביתה.
אני מחזירה לעצמי את האחריות של אמא להגן על ילדיה ואסרב ככל שאוכל שהם יקחו חלק ב"הגנה" על מדינת ישראל.
אני מציעה שכל אמא ישראלית וכל אמא ערביה, פלסטינית תיקח את האחריות לחיי בניה ותתחייב על ידי חתימה על עצומה זו,
לעשות כל שביכולת שילדיה, בניה לא ישתתפו ולא יקחו חלק יותר במאבק חסר תיקוה, צמא דם של המלחמה האיומה שאין אנו רואים את סופה.
הילדים שלנו הם לא רכוש מדינה, הם לא שייכים לשום פוליטיקאי, בלי קשר לדעותיו הפוליטיות,
הם לא בני ערובה לשום מצב,
אני מחזירה את האחריות על חיי ילדי לידי.
אני הולדתי אותם ואני אשמור עליהם כל עוד נשמה באפי ,
אם תקראו את עצומה זו ותרגישו, אמהות, ותזדהו עם מה שנאמר,
תחתמו על עצומה זו וכך נוכל לראות אם אכן יש לנו כח ביחד לעצור את הטירוף.
אנחנו לא נותנות את הילדים שלנו כבשר תותחים בידיו של שום מצביא.
הצלחת הרעיון תלויה כמובן בחתימות גם מן הצד השני,
אשמח אם מישהו יוכל לתרגם את העצומה לערבית ולאנגלית.
אל תתיאשו ואל תוותרו, המחיר כבד מנשוא.
את מלחמות יון העתיקה לפי סיפור "ליזסטרטה" עצרו נשים ע"י שביתת מין.
אין סקס לגברים שיוצאים למלחמה, זה עבד, לפחות לפי סיפורי העבר,
הרעיון של לעצור את הילדים בגופכן ולא לתת להם ללכת למלחמה הוא אפשרי ונראה לי אפילו יותר חזק,
תודה על זמנכן, חיתמו, נעשה מהפכה,
נחזיר תקווה לעצמנו לילדינו.
לעתיד לכל האיזור המיואש והמוכה שבו אנו חיים.