פנסיונרים בעל-כורחם - בעיית התעסוקה של בני 45+

פנסיונרים "בעל כורחם"

רבות דובר על בעיית בני ה- 45+ המוצאים עצמם מחוץ למעגל העבודה והופכים ל"פנסיונרים בעל-כורחם". מי מאיתנו לא שמע על שכן, חבר או מכר בן 45-67 , שיום אחד הודיעו לו על סיום עבודתו, ומרגע זה הוא שולח קורות חיים אחד אחרי השני, ואין מי שמזמן אותו אפילו לראיון עבודה. בגיל הזה – סיכוייו להשתלב מחדש במקום העבודה הולכים וקטנים. הייאוש, התסכול, האכזבה והעלבון קבורים עמוק בפנים. עבור שוק העבודה – הוא פשוט אינו קיים. גם חברות ההשמה מודות, כי אינן מצליחות לעניין את המעסיקים במגוון בעלי המקצוע בני ה-45+. המעסיקים פשוט מסרבים לקבלם.

בני ה-45+ שעזבו את מקום עבודתם, אם ביוזמתם ואם ביוזמת המעסיק, מתקשים למצוא מקום עבודה שיכיר בכישוריהם ויחזירם לשוק העבודה. הם מוכנים לוותר על משכורות גבוהות שאליהן הורגלו, ומוכנים לעבוד במשרות חלקיות - אך אל תפגעו בכבודם.

המעסיקים מתעלמים מהיתרונות של בני שכבת גיל זו. אלו בעלי מקצוע בעלי ניסיון רב, אינם אחוזי תזזית להחליף מקום עבודה כל שנתיים, ונותרו להם עד 22 שנות עבודה !!! היום, כשתוחלת החיים עולה בהתמדה והיא עוברת את גיל ה-80, הרי שכבת גיל זו נמצאת באמצע החיים. הם אינם הזקנים של פעם. הם מלאי כח, מרץ, יצירתיות, רצון להצליח, אחריות, מחוייבות ויציבות.

אך מה נלין על המעסיקים כשהמדינה עצמה היא שמתעלמת מהמצב, ואנו כולנו נשלם על המחדל. ומדוע?

בשנת 2004 נכנס לתוקפו חוק גיל הפרישה המעלה את גיל הפרישה ל- 67 לגברים ול- 64 לנשים (באופן מדורג). החוק בא כדי לענות על בעית אי-היכולת של קופות הפנסיה לעמוד בתשלומים הצפויים לפנסיונרים שלפתע מאריכים לחיות. ככל שעולה תוחלת החיים, קרן הפנסיה וחסכונותיו של אדם שאין לו קרן פנסיה, אמורים לכלכל אותו ואת משפחתו ב-20 ואולי ב-40 השנים בהן אינו עובד !!!

וכאן באה הבעיה ממנה מתעלמת המדינה: אם הגעתם למסקנה שקרנות הפנסיה לא תוכלנה לממן את הפנסיונרים העתידיים ולכן העלתם את גיל הפנסיה, מי יכלכל את "הפנסיונרים בעל-כורחם" שאינם מצליחים להשתלב בשוק העבודה מגיל 45 ואילך? האם עליהם להפסיק לחיות ב-20-30 השנים הבאות? אלו שנים שלא רק שהם אינם מתפרנסים וחיים על חסכונותיהם, אלה שנים בהם אינם מגדילים את חסכונותיהם בקרנות הפנסיה. אם לא יעבדו ב-10-20 השנים הבאות לא יוכלו לסייע לילדיהם, חסכונותיהם ייעלמו, ואז מי יתמוך בהם בזקנתם? רשויות הרווחה?

המדינה חייבת לסייע במציאת פתרונות בטרם יהיה מאוחר מידי. זה אינטרס של המדינה ששכבת גיל זו תמשיך לעבוד ולתרום לצמיחת המשק. זה אינטרס של המדינה שבני שכבת גיל זו ימשיכו להזרים כספים לקרנות הפנסיה, כדי שאלה תוכלנה לפרנסם בהגיעם לגיל פרישה.

מה על המדינה לעשות לשינוי המצב?

• קודם כל לא לגלגל את הבעיה לפתחן של עמותות וארגונים המנסים לסייע לבני ה-45+. פעולותיהן של העמותות והארגונים מבורכות הן בתחום ההתנדבות ובתחומי צריכה ופנאי לבני הגיל השלישי. אין ביכולתם לשנות את דפוס החשיבה של המעסיקים. 
• על המדינה ליזום פעילות הסברה נרחבת להעלאת מודעות המעסיקים ליתרונות של עובדים בגילים אלה. עובדים בעלי ניסיון, יציבות בחיים, עם פוטנציאל עבודה ארוך, ללא חלומות של כיבוש היעד הבא במקום העבודה המתחרה. יש להעלות את הנושא לראש סדר העדיפויות במדינה -  לפני בוא המשבר הבא בקרנות הפנסיה בשל הפסקת הזרמת כספים של בני שכבת גיל זו.
• על המדינה לצאת בתוכנית לעידוד מעסיקים להעסיק את בני שכבת הגיל הזו – על ידי מתן תמריצים כספיים למי שיעסיק עובדים מבוגרים. האינטרס של האוצר חייב להיות לתמרץ היום כדי לחסוך מחר. 
• יש להפעיל תוכנית לעידוד ולסיוע בהקמת עסקים קטנים עצמאיים לבני שכבת גיל זו: סדנאות, תמיכה, ייעוץ ולווי בהקמת העסק, כולל מתן הלוואות נדיבות לבני שכבת גיל זו.

 

אנא חתמו על העצומה כדי שנוכל להפנותה לראש הממשלה, לשרים ולחברי כנסת.

 לאה רתם

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה