הוספת תכנים מעשיים במערכת החינוך: מיומנויות בינאישיות וחברתיות

האלימות "על רקע כל שהוא" משתלטת על עולמנו לאט לאט, אבל בטוח.  

בואו נתחיל לשנות מהילדים שלנו, בכל המגזרים.

הילדים שלנו גדלים באווירה רווית סכסוכים: בבית בין ההורים, באינטרנט- בין טוקבקיסטים, בטלוויזיה בתכניות ריאליטי ובעולם בין מדינות ופלגים. הרבה הורים לא מהווים דוגמה טובה לילדיהם, כיוון שהם בעצמם גדלו בבתים אלימים (מילולית/נפשית) ומעולם לא ראו פתרון קונפליקטים בדרכי שלום. במיוחד בארץ כמו ישראל, עם מציאות יום יומית קשה , ארץ שרוב אוכלוסייתה הם מהגרים או בני מהגרים, אנשים שחוו מלחמות,  אנשים שעברו טראומות קשות ושונות ועסוקים בהישרדות וקשיים, חייב משרד החינוך לקחת לידיו את נושא "ההישרדות החברתית" של ילדינו.

בואו נבקש ממשרד החינוך להכניס תכנים חברתיים, בנושא בדרך לימוד חווייתית. יש המון ימי זיכרון וטקסים שחוזרים על עצמם מידי שנה וכבודם במקומם מונח, אבל האם הם באמת מצליחים ללמד משהו? הרבה נאומים, שירים נוגים וריקודים- מה נשאר לתלמיד מכל החוויה החד שנתית הזו?  

לימוד מיומנויות חברתיות לתקשורת נכונה ולא אלימה חייב להיעשות בדרך חווייתית מידי שבוע לפחות.

לימוד תקשורת חיובית ישמש את הילדים שלנו בהווה ובעתיד:  בינם לבין עצמם, בינם לבין ילדיהם, בינם לבין בני זוגם, שכניהם, בינם לבין אויביהם. בני אדם ילמדו איך מתקשרים ואיך מונעים מריבה. חתמו על העצומה ונוכל להפגין את רצוננו הגדול לשינוי חברתי עמוק.

משרד החינוך וההורים שולחים אותם לחיים עם הרבה ידע בנושאים שונים, אבל עם מעט מאוד כלים חברתיים, שיעזרו להם להתנהל בחברת אנשים בנחת ובנעימים, גם כשהדעות והאינטרסים מנוגדים. מרבית מקרי הגירושין קורים על רקע של וויכוחים מרובים, שלא מוצאים את פתרונם. הסבל שנגרם למשפחה, משאיר את צלקותיו כמה דורות אחרי.  

בגן ובבית הספר אפשר ללמד אותם דרך ארץ מהי, מודעות עצמית להתנהגות שלנו וכיצד מתמודדים בדרכים לא פוגעניות גם כשמרגישים מאוד צודקים. ישנם כללי התנהגות שאפשר ללמוד אותם, זהו לא מרכיב גנטי.לכל גיל החל מתת חובה ועד ל י"ב, בכל מגזר, אפשר להתאים תכנית לימוד שאותה ילמדו אנשי מקצוע מומחים בתחום. ארצנו משופעת בקואוצ'רים, מגשרים ומטפלים זוגיים, שלמדו והשכילו בתחום, והם יכולים להשתלב במערכת החינוך לשם כך. צריך להוריד תקציב מהוצאות מיותרות וחסרות מטרה בבתי הספר.