די לאפליה בדרכים: תחבורה בשבת היא זכות בסיסית של כל אזרח!
מספר חתימות
3 |
|
200,000 | |
לכבוד: אזרחי ואזרחיות ישראל.
אזרחי ואזרחיות ישראל - הגיע הזמן! רובנו הגדול הבענו במשך שנים במסגרת סקרים חברתיים, דרך מיזמים בין עירוניים ומה לא את תמיכתנו הגורפת להפעלת תחבורה ציבורית סדירה בשבת. אולם הכנסת מאכזבת אותנו פעם אחר פעם בתעדוף רצון המפלגות הדתיות על פני מימוש צורכנו הציבורי, הרלוונטי יותר מתמיד. תעדוף זה מוביל למצב אפלייתי כלפי אנשים חסרי רכב פרטי, מתעלם מהצורך החיוני של הציבור הישראלי להתנייד גם בסופי השבוע, ואף מוביל לפגיעה בביטחון הציבור בישראל ולפגיעה בזכויות אדם בסיסיות.
הפגיעה בזכויות האדם והאזרח:
היעדר תחבורה ציבורית בשבת אינו רק עניין של נוחות, אלא פגיעה ישירה בזכויות יסוד. השבתת השירות פוגעת בחופש התנועה ויוצרת "עוצר" כפוי עבור בני נוער, קשישים ואוכלוסיות מוחלשות שאין ברשותם רכב פרטי. בכך, המדינה מייצרת אפליה כלכלית פסולה, המאפשרת חופש תנועה רק לבעלי אמצעים ומפקירה את מי שתלוי בשירות הציבורי. מדובר בכפייה דתית הפוגעת בחופש המצפון ובאופיה הדמוקרטי של ישראל, תוך התעלמות מחובת המדינה לספק שירות חיוני, שוויוני ובטוח לכל אזרחיה בכל ימות השבוע.
הפגיעה הביטחונית וההתעלמות מהצורך החיוני של הציבור:
נראה שלכנסת, שימור תנאי הסכם הסטטוס קוו יכול לבוא בחשבון על פני ביטחון תושבי המדינה. כך למשל נראה בשבעה באוקטובר, כאשר המחסור בתחבורה ציבורית עיכב את הגעת החיילים ואנשי המילואים לזירות הטבח. טענה חוזרת ונשנית של הרשויות היא שאין מספיק ביקוש לתחבורה ציבורית בסופי השבוע בכדי להפעיל אותה בסדירות. אולם טענה זו הופרכה כבר בשנת 2024, כאשר המדינה הפעילה למשך 4 שבועות קווי שירות ואף נסיעות רכבת מיוחדות בסופי השבוע. המדינה הפסיקה והשתמשה בטענה המוכרת, אך נתוני מספר הנסיעות הראו תמונה הפוכה: כ-6.8 מיליון נסיעות במשך תקופת הפעלת קווי השירות מוכיחות לנו שתחבורה ציבורית בשבתות הינו צורך ציבורי קיים וברור.
מצב אפלייתי כלפי חסרי הרכבים הפרטיים:
היעדר תחבורה ציבורית בסופי שבוע כופה על הציבור הישראלי להחזיק רכב פרטי כדי לא להישאר תקוע בבית, דבר שיוצר תלות כלכלית עמוקה ויוקר מחייה חריג. הממשלה אמנם מודעת למצוקה, אך גרירת הרגליים והשמירה על ה"סטטוס קוו" מפקירה את תושבי הפריפריה ומשאירה את רוב האזרחים ללא חלופה ריאלית. כל עוד התשתית הלאומית מושבתת ברבע מימי השבוע, הציבור נאלץ להשתמש ברכב הפרטי גם בשאר ימי השבוע ולהכביד על העומס בכבישים. מדיניות זו הופכת את המכונית הפרטית ממוצר של נוחות לכורח קיומי שחונק את כיסו של האזרח ומונע ממנו חופש תנועה אמיתי.
דרישותינו:
מהממשלה, חברי הכנסת ומשרד התחבורה: קיום תחבורה ציבורית סדירה באזור המרכז, ממנו ואליו. אמנם למרות שהיו בארץ תחילה קווי אוטובוס ציבוריים בשבת בערים ויישובים מעורבים, הם פעלו במקומות שהיה להם ביקוש נמוך לשירות זה. קווים אלו לא פעלו באזור המרכז או לא הגיעו לשם, למרות שזהו אזור בעל ביקוש גבוה לשירות זה. אנו דורשים תמיכה מירבית או לפחות חלקית מהמדינה במימון תחבורה ציבורית. במידה והמדינה או הממשלה לא מוכנה/יכולה להפעיל אותה בעצמה אנו דורשים שהיא תעזור לעיריות וישובים לממן את הפעלת שירותי התחבורה בעצמם.
מהציבור הישראלי: 200,000 חתימות.
אנו קוראים לאלפים מכם, אזרחי ואזרחיות ישראל, לחתום על עצומה זו ולציין את היישוב שלכם כדי להראות, יותר מתמיד לחברי הכנסת, שתחבורה ציבורית סדירה בסופי השבוע היא צורך קיים בחברה הישראלית ובמקומות נרחבים בארץ. וכי אנו דורשים מענה לצורך זה למען זכויותינו הבסיסיות, למען ביטחוננו ולמען מיגור האפלייה נגד חסרי הרכבים הפרטיים.
כותבי העצומה: תלמידי כיתת י"ב מתיכון אורט אבין