מכתב לשר גלעד ארדן

מכתב לשר גלעד ארדן

מספר חתימות

564
 
500  

אל: כבוד השר גלעד ארדן

9.1.2019

ג' שבט

הנדון: רשיון נשק ארגוני ללוחמים משוחררים בעלי רישום משטרתי או פלילי מגיל קטינות

"אזרחים רבים הצילו חיים במהלך פיגועים. בעידן של טרור יחידים ככל שיהיו יותר אזרחים מיומנים שנושאים נשק, כך יגדל הסיכוי לסכל פיגועים ולצמצם את מספר הנפגעים"

כפי שמעידים דבריך המצוטטים לעיל, אנו חיים בתקופה מאתגרת מבחינה ביטחונית. תקופה המצריכה התגייסות של החברה האזרחית, לצד גורמי הביטחון השונים, למען שימור הביטחון וההגנה על חייהם של תושבי ישראל. מסיבה זו, ומתוך סיבות נוספות, מצאנו לנכון לפנות אליך במסגרת מכתב זה. בפניה זו אנו מבקשים לחשוף בפניך את היחס האבסורדי לו אנו זוכים מידי המשרד לביטחון הפנים, את ההשפלה אותה אנו חווים, ואת הזניחה של טובי הצעירים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית לה מובילה מדיניות המשרד.

אנו שובל לוי ויוסף זרגורי, המאבק המשותף אינו זר לנו, גדלנו והתחנכנו זה לצד זה בעיר בית שמש. לא נוכל לומר שלא היינו מאושרים בתקופת הילדות וההתבגרות בעיר, ועם זאת, מגיל צעיר חווינו אתגרים לא פשוטים, בבית, בשכונה, בבית הספר. אתגרים שגם חישלו אותנו, אך גם כאלו שהצריכו אותנו לבחירות קשות, ולעתים שגויות. המציאות של התבגרות בצד פשע ואלימות תפסה גם אותנו ובמצבים מסוימים, מצאנו את עצמנו פונים אל הכיוון הלא נכון, בוחרים בדרך הקלה והשגויה. בגיל צעיר נחקרנו במשטרה, מספר פעמים ובגין חשדות שונים. אין בכוונתנו להתכחש לסביבה בה גדלנו ולא להקל ראש בטעויות ובשגיאות אותן ביצענו, ואולם, מעולם לא הורשענו בבית המשפט, וככל אדם, זכאים אנו לזכות החפות ועומדות לנו מלוא הזכויות להן זכאי אזרח במדינת ישראל.

על אף בחירות העבר ועל אף המסלול בו צעדנו בגיל צעיר, עם סיום התיכון והגיעו של גיל הבגרות בחרנו לשנות את דרך חיינו, את ראיית העולם בה החזקנו ולתת לעצמנו את ההזדמנות להשתנות. החלטנו להירשם למכינת "ארז" מיסודה של עמותת "אחריי!" ושל הסוכנות היהודית. את השינוי שעברנו בחצי השנה שבה התחנכנו במכינה לא נוכל לתאר אלא על ידי הקלישאה בדבר שינוי ב-180 מעלות. במכינה ספגנו ערכים רבים – נתינה, הקרבה, עזרה לזולת, סובלנות לאחר, אהבת הארץ ותושביה, הליכה לפני המחנה, כיבוד זכויות אדם ובעיקר – אמונה עצמית. עם הכלים שקיבלנו במכינה יצאנו אל האתגר הבא והגדול בחיינו – השירות הצבאי. טרם המכינה והחינוך שספגנו בה, פסגת שאיפתנו הייתה לבצע שירות קליל ופשוט, אם אפשר, להתגייס למקום שבו יוצאים מדי יום ומאפשר לך להרוויח כמה שיותר כסף תוך כדי השירות. אך השינוי שעברנו הכווין אותנו לדרך אחרת – שאיפה אל פסגת יכולתנו. התגייסנו ליחידות קרביות, נתנו הכול בטירונות, למדנו דרך הרגליים והידיים מהי רעות והקרבה, ועם סיום האימונים, זכינו להיות גאים בהיותנו חלק מהמערך הלוחם והמגן של צבא ההגנה לישראל. אך כפי שלימדו אותנו במכינה, ההגעה אל פסגה אחת, מאפשרת אך לראות את הפסגה הבאה ובשבילנו היה זה להיות מפקדים לוחמים. עם סיום קורס המפקדים, זכינו, כל אחד ביחידתו, לפקד על חיילים במבצעים ומשימות שונות, להוביל, באחריות כבדה ובשליחות, לוחמים חמושים שהיינו אמונים על חייהם ועל ביצוע מדויק של המשימה בידיהם. מבחינתנו, היה זה רגע שיא, רגע של גאווה שקשה לתארו במילים.

עם תום השירות, מלאים בגאווה ובתחושת מסוגלות, יצאנו אל האזרחות עם כוונה לטרוף את העולם ועם רצון להמשיך את מסלול החיים שלנו כאזרחים תורמים ומעורבים בחברה הישראלית, להמשיך בציר ההתקדמות שסימנו לעצמנו. כמו רבים מבני גילנו, חיפשנו עבודה מסודרת המניבה הכנסה נאה ויציבות כלכלית. כזו שתאפשר לנו בהמשך חיינו לראות מעט מן העולם ולהירשם ללימודים, וגם כזו שנוכל להתגאות בה בקורות החיים ושתעניק לנו ניסיון מקצועי טוב להמשך החיים. כלוחמים משוחררים וכמפקדים במילואים היה נראה לנו טבעי לנסות ולהתקבל למשרות אבטחה שונות. אך עם תחילת התהליך התברר לנו שבעיני המשרד לביטחון פנים איננו ראויים למשרות אלו, ולכן, לא נוכל להתקבל לאף חברה שהסכימה לבחון את מועמדתנו. התברר לנו שבעיני המדינה, אנו מספיק טובים בכדי להוביל בשטחי העימות ובמלחמה את פקודינו, אך כאשר מדובר ברצוננו לאבטח מוסדות ושטחים מסוימים בשכר, אנו רק "פושעים", אזרחים סוג ב' ובגלל מה? פתיחה בחקירה בגיל קטינות? האם הגיוני וראוי שבמדינה דמוקרטית תוביל חקירה סגורה ללא הרשעה לשלילת זכות מאדם? ולא סתם אדם, אלא כזה ששירת את מדינתו והיה מוכן להקריב את חייו למענה? כיצד יתכן שהמדינה המוכנה להטיל עלינו אחריות לחיי פקודינו ולשים בידינו נשק היא אותה המדינה ששוללת מאתנו את זכותנו להתפרנס כמאבטחים? ומהו המסר אותו מעביר משרדך לנערים וצעירים בסיכון כאשר הוא סוגר דלתות ומציב חסמים דווקא בפני אותם צעירים שהוכיחו את יכולתם לצאת ממעגל האלימות והפשיעה?  

לא נוכל להסתיר את התחושה שמלווה אותנו מרגע זה ואילך – השפלה ואכזבה קשה. תחושה של נסיגה חזרה אל ימים אחרים, תחושה שישנן תקרות שלא נוכל לפרוץ בשל עברנו ותסכול עמוק שלא מרפה. אך כפי שאמרנו, בצבא ובמכינה למדנו שדווקא ברגעים קשים צריך לגייס את הכוחות ולהיאבק למען מה שנכון. על כן, החלטנו שאנו יוצאים למאבק, לא רק בשביל עצמנו, אלא בשביל כל הצעירים, רבים מהם מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, מאותם מקומות שממשלות ישראל הרבות הזניחו במשך שנים. בשביל אותם צעירים שהבלבול בגיל ההתבגרות הוביל אותם לטעויות ובלבול בנתיב החיים אך שלבסוף עלו על השביל הנכון, שהתגייסו לשירות משמעותי בצבא ושרוצים להמשיך בנתיב ההצלחה. החלטנו שלא ניתן יד לייאוש ושאת העקום והמעוות ניתן לתקן. תחילה היה זה פוסט בפייסבוק שצבר אלפי שיתופים ותגובות, לאחר מכן קמה קבוצה של קרוב ל-100 לוחמים משוחררים המצויים במצב דומה לשלנו. השלב הבא היה קידום הנושא בתקשורת, דרך שיתוף פעולה עם תכנית הטלוויזיה של "אורלי וגיא", לצד זאת ארגנו כנס גדול בנושא, בשיתוף סטודנטים מבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שמטרתו הייתה לאפשר פתיחה של "דף חדש" עבור צעירים בעלי רישום משטרתי ופלילי. צעד נוסף בו נקטנו הוא פניה לח"כ רועי פולקמן, בניסיון לחשוב על דרכים פוליטיות בהן ניתן לשנות את המציאות. עיניך רואות, אנו אזרחים מסורים, המאמינים בדרכי השפעה דמוקרטיות, בדיוק מסיבה זו אנו מאמינים שגם הפנייה הישירה אליך, כשר הנושא באחריות למדיניות משרדו, יכולה להביא לתיקון העוול.

לא ביקשנו רבות ולא בכדי ציטטנו את דבריך בפתיח, אנו מבקשים להמשיך בהגנה על אזרחי מדינת ישראל, בצד התפרנסות בכבוד והתמדה בציר ההצלחה עליו אנו חשים שעלינו. כן, עשינו טעויות בגיל צעיר, לא ביקשנו להתכחש לכך, מעולם לא ביקשנו להסתיר זאת. אך בחרנו לעשות שינוי עצום בחיינו, בחרנו להיות אזרחים שומרי חוק, אזרחים שנותנים למען הקהילה שלהם, ויותר מכל, בחרנו להיות מאלו המאמינים שבמדינת ישראל צעירים מהפריפריה יכולים להצליח בחייהם האישיים ולהתפתח לכל כיוון שיחפצו, שיש לנו הזכות לכתוב את סיפור חיינו וכי זה לא נכתב עבורנו כבר עם לידתנו. מתוך מניעים אלו בחרנו לצאת למאבק זה, לא נותר לנו אלא לקוות שעברך והווייתך כשליח ציבור מסור תאפשר לך לראות את הצודק והנכון, עוד לא מאוחר לתקן.

יוסף זרגרי                                                                                            שובל לוי

הוסיפו את חתימתכם

שולח חתימה, אנא המתינו

ציר הזמן של העצומה

14/01/2019
העצומה השיגה 500 חתימות!
09/01/2019
העצומה השיגה 100 חתימות!
08/01/2019
העצומה נפתחה