איחוד העבודה ומרצ הוא צו השעה

"זה הרגע הנה באה השעה"

הגיעה העת לאיחוד בין מפלגת העבודה ומרצ.

במשך 26 השנים האחרונות היוו שתיהן את הכוחות החשובים במחנה השמאל הציוני. מעת לעת צצה מפלגת מרכז שהקטינה מעט את מפלגת העבודה, אבל עדיין ההבדלים בין המפלגות היו ניכרים ולכל אחת היה תפקיד חשוב ומעט שונה בפוליטיקה הישראלית. בגדול- מפלגת העבודה היוותה מפלגה הנאבקת על השלטון ופונה לציבור הרחב של המרכז-שמאל ולשם כך גם מגמישה את עמדותיה ומכילה בהנהגתה אנשים בעלי השקפות שונות, ואילו מרצ הייתה האידיאולוגית יותר, זו שדוחפת שמאלה לכיוון ברור של שלום, זכויות אדם ומדינת רווחה סוציאל דמוקרטית. מעת לעת עלה מאחורי הקלעים הרעיון של איחוד בין הגופים ותמיד הסתבר שצעד כזה יפרק את מפלגת העבודה, ירחיק ממנה את חבריה הממורכזים יותר ולא יהיה יעיל במבחן הקלפיות.

המציאות השתנתה.

העבודה כבר לא נאבקת על השלטון. השילוב של מפלגות "יש עתיד" ו"חוסן לאומי", בין אם ירוצו בנפרד ובין אם יחד, מצמק מאוד את מפלגת העבודה ואת מרצ ומרחיק ממילא מהעבודה את מצביעיה הממורכזים. הנבחרת שבחרה מפלגת העבודה שמה בפרונט דווקא את חבריה הסוציאל-דמוקרטיים והיוניים שהמרחק ביניהם למרצ אפסי (בייחוד שמולי, שפיר, מיכאלי, יחימוביץ ופרץ). בנוסף, יש סכנה אמיתית שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה הגבוה ובמקרה כזה ילכו לפח מעל מאה אלף קולות, בין 3 ל 4 מנדטים, ולא יהיה כל סיכוי להחלפת שלטון. אם זה יקרה - כולם יפסידו, מגנץ ולפיד ועד גבאי וזנדברג.

לפיכך יש עכשיו הצדקה עקרונית ופוליטית לשינוי אמיתי ולאיחוד.

השיטה צריכה להיות פשוטה –

לוקחים את הרשימה של העבודה ואת זו שמרצ תייצר בקרוב ועושים ריצרץ ובו 2 עבודה 1 מרצ לאורך כל הרשימה.

איחוד בין העבודה ומרצ היה לא חכם לאורך שנים, עכשיו מדובר בצעד מתבקש, אחראי ומנהיגותי.

הטקסט הזה הוא פוסט שרשם ליאור טל, אבל כולנו קוראים ליו"ר שתי המלפגות לעשות את הצעד האמיץ והמתבקש: