חופש המצפון וגיוס חובה בישראל- עיגון שירות אלטרנטיבי בחוק

ציבור יקר אנו קוראים לכם לחתום על עצומה, במסגרת לימודי האזרחות בבית ספרנו התבקשנו להכין מטלת ביצוע העוסקת ודנה בבעייה אזרחית במדינת ישראל. בחרנו להתמקד בסוגיה הנוגעת לרבים מתושבי המדינה , חוק גיוס החובה למערכת הבטחון. 

מתוקף חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, מגויסים לצבא בישראל בני נוער בהגיעם לגיל 18. ישנם בני נוער שיש להם קושי מצפוני להתגייס לצבא, אולם השירות הצבאי בישראל הוא בגדר חובה ולא קיים בחוקיי ישראל מענה לבני נוער אלו. עקב כך, זכותם לחופש המצפון של אותם בני נוער נפגעת.

גיוס לצבא בשביל מי שרואה בכך צעד לא מוסרי מהווה התנגשות בין חופש המצפון של אותו מגויס לבין התרומה לקהילה ולחברה. המחיר שעל אדם הנדרש להתגייס לצבא בעוד מצפונו לא מותיר לו הינו גבוה ביותר ויכול להביא לנזקים רבים בקרבו. הצבא הינו גוף קיצוני העוסק בפעולת הנוגעות בהרבה מקרים גם לאלימות ולטרור, וקיים חלק גדול בקרב האוכלוסייה אשר אינו מוכן להיות שותף לפעולות אלה בשום דרך מטעמים מצפוניים בלבד. 

אלו אשר מסרבים לבצע פעילות כזו מטעמי מצפון מוגדרים ע"י מסגרות גיוס החובה כסרבני מצפון.ישראל מכירה בסירוב מתוקף מצפון על בסיס השאיפה על שמירתם של זכויות האדם והאזרח ושמירה על ערכים דמוקרטים כמו חופש. על כן ישראל מכירה בסירוב מצפוני כחלק מהשאיפה לתת מענה לחופש המצפון. חופש המצפון הינה אחת מזכויות האדם. זכות זאת קובעת כי כל אדם רשאי להחזיק בערכי מוסר התואמים את מצפונו ואת השקפת עולמו ולפעול על פיהם. ערכי מוסר אלו יכולים לנבוע ממקומות שונים: דתיים, אידיאולוגיים, אישיים או חברתיים בחופש המצפון כלולה גם גם זכותו של אדם לסרב לעשות מעשים הנוגדים את צו מצפונו.

בישראל, חופש המצפון זכה להכרה של בית המשפט כאחת מזכויות היסוד הפסיקתיות הנובעות מכך שישראל הינה מדינה דמוקרטית. הוא מופיע כבר הכרזת העצמאות, "מדינת ישראל... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות", אולם מקורו בחוקי המדינה עוד מימי המנדט.

חופש המצפון, הקובע כי כל אדם רשאי להחזיק בערכי מוסר התואמים את מצפונו ואת השקפת עולמו ולפעול על פיהם, היא זכות אדם אשר המוסדות הבינלאומיים והמדינות הדמוקרטיות מכירים בה ובחשיבותה. אולם, זכות זו יכולה לעיתים להתנגש עם שלטון החוק, במקרה בו צו מצפונו של אדם מתנגש עם חובתו לציית לחוק מסויים. בחלק מהמדינות בהן חל שירות צבאי חובה, כמו במדינת ישראל, נוצרות התנגשיות בין שלטון החוק לבין חופש המצפון של מיועדים לגיוס להם קושי מצפוני לשרת בצבא. בחלק מהמדינות בהן חל שירות צבאי, קיים מענה חוקי לאנשים אלו, המאפשר להם לא לשרת בצבא ועל ידי כך לא לפגוע בחופש מצפונם, זאת מבלי שיעברו על החוק. ישנן מדינות המעניקות פטורים על רקע מצפוני, וישנן מדינות המציעות שירות חלופי לשירות הצבאי, מעין שירות אזרחי, לאלו שמצפונם מתנגש עם השירות הצבאי. בישראל לא קיימת מסגרת אלטרנטיבית לאלו שמצפונם מתנגש עם השירות הצבאי, והצבא פוטר על רקע מצפוני אך ורק נשים דתיות וגברים ונשים פצפיסטים העונים לקריטריונים נוקשים של "הועדה המצפונית" של הצבא. כך נוצר מצב בו בישראל בני נוער אשר מצפונם מתנגש עם השירות בצבא מסיבות שונות, אך הם אינם משוחררים מהצבא ומחוייבים לשרת בו. חלקם מסרב להתחייל ומשלם על כך בכליאה, ורובם מתגייסים בעוד מצפונם וחופש המצפון שלהם נפגעים. אנו רואים בהתנגשות זו בין חופש המצפון לבין השירות הצבאי בעיה אזרחית. 

עם זאת, קיים "שירות לאומי" התנדבותי המיועד למי שקיבל פטור מן השירות הצבאי. מסגרת השירות הלאומי הוקמה במקור בשביל נשים דתיות אשר קיבלו פטור מהצבא מטעמי דת. כיום שירות לאומי הינו שירות התנדבותי המוכר בידי המדינה ואשר המשרתים בו זכאים להטבות דומות לאלו אשר שירתו בצבא. השירות הלאומי אינו מהווה שירות חלופי למתנגדים לשירות הצבאי מטעמי מצפון, מכיוון שאלו אינם פטורים מהשירות הצבאי.

שאפיתנו היא לאפשר לאלו אשר רוצים לתרום מסגרת כזו, אשר תאפשר להם לתרום באופן בו הם מאמינים ובאופן שבו מצפונם מותיר להם לעשותו. מסגרת אלטרנטיבית לאלו אשר מגלים קשיים מצפוניים כאשר נגשים לסוגיית גיוס החובה תאפשר מרווח פעולה ותעניק חופש מצפון לאלו אשר מגלים קושי והתנגדות מטעמי מצפון לשירות במסגרות שירות החובה. כחלק מן הרצון ומן השאיפה לתרום לקהילה ולחברה במדינת ישראל וכחלק מאמונתנו כי התרומה מבגרת ומבשילה לחיים אנו רואים בעיגון שירות אלטרנטיבי במקום הצבא כצעד חיוני וחשוב. הן מבחינה ערכית,שמירה על חופש המצפון, והן מבחינה חינוכית כלומר הבשלה והכנה נוספת לחיים האזרחיים, חינוך לאזרחות אשר עתידה להוליד לשינוי, חשיבה ביקורתית פיתוח רגשות אלטרואיסטים וכדומה.