הצעת חוק: אזרח או חייל ישראלי שנלקח בשבי לא יוחזר תמורת מחבלים

במהלך העשורים האחרונים מדינת ישראל, בלחץ הציבור, שיחררה מאות מחבלים בתמורה לאזרחים וחיילים שנחטפו על ידי ארגוני טרור. הציבור בישראל דרש את החזרת החיילים והמדינה שעמדה מאחורי המוטו:"נעשה הכל כדי לשחרר אותם" ,אכן עשתה הכל כדי לשחרר אותם וביצעה מספר עסקאות לשחרור חיילים חיים או מתים תמורת שחרור מספר רב של מחבלים שחלקם אף חזרו למעגל הטרור. ארגוני המחבלים חוטפים, פודים, מתארגנים מחדש, חוטפים, פודים, מתארגנים מחדש וכך זה חוזר על עצמו. כל זאת קורה אך ורק בשל דבר אחד, נקודת התורפה של "הישות הציונית" - הלב. אנחנו, הישראלים וזה אני יכול להעיד על כל קרוביי ומכריי, מאוד אבל מאוד רגישים. הרגש הלאומי שבוער בכל אחד בתוכנו הוא דבר מקסים, ערך עליון שבזכותו אנחנו יושבים כאן במדינה משל עצמנו מול מסך המחשב, הלפטופ או האייפד ושמחים כאשר ערן זהבי כובש במספרת בליגת האלופות (כן,כן גם אתה אדוני המכביסט, אני יודע שחייכת כשראית את הכדור מוצא את חיבוריי השער הפורטוגלי), כשעדה יונת מביאה פרס נובל הביתה ואפילו בהמראת מעבורת החלל "קולומביה" אני בטוח שהיו כאלה שהזילו דמעה - לצערנו הדמעות רק גברו בנחיתה הלא מוצלחת בעליל. בואו נודה בזה, קשה לנו לראות אחד מאיתנו שגר כמונו במדינת ישראל ויושב מסביב לשולחן הסדר בליל פסח נמצא במצב קשה, אנו בתגובה אינסטינקטיבית חייבים לבא לעזרתו וזה המגרש שבו משחקים החמאסניקים והחיזבלונים - הם גילו שאצל הישראלים הרגש קודם לראש ויודעים שניתן את הכל תמורות החזרת "הבן של השכנים".

הסיפור שלנו מתחיל בבוקר ה-4 באוקטובר 2000, על טיסה מישראל לבריסל נמצא אלוף משנה במילואים שנסע לנסיעת עסקים. בנחיתתו הוא פוגש בשותפיו לעסקים קייס עוביאד וקאיד בירו - 2 סוחרי סמים ערבים שתיכננו לכאורה ביחד עם אותו בחור להבריח סמים מקולומביה לישראל. עוביאד וקירו מספקים לישראלי דרכון מזויף של ונצואלה וכך הוא טס לדובאי דרך פרנקפורט. מנמל התעופה בדובאי הוא נסע לשכונת וילות באמירות עשירת המשאבים שם הותקף, הורדם, נחטף והועבר למרתפיו החשוכים של ארגון החיזבאללה ששילם תמורות סכום של 150 אלף דולר. ב-15 באוקטובר הודיע חסן נסראללה על חטיפתו של אותו בחור, שמו, כמו שכבר הבנתם הוא אלחנן טננבוים. ב-11 בספטמבר 2003 חתם ראש ממשלת ישראל דאז אריאל שרון על עקסת שבויים עם ארגון החיזבאללה לפיו ישחוררו יותר מ-400 מרצחים ו-59 גופות מחבלים בתמורה לטטנבוים ולשלושת גופות חיילי צה"ל שנחטפו בשנת 2000 בהר דב: בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד זכרונם לברכה. ביולי 2010 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי 27 ישראלים נרצחו על ידי משוחררי העסקה, גורמים ביטחוניים אומרים שהמספרים גבוהים הרבה יותר ותשתיות טרור שלמות נבנו על ידי פליטי כלא שאטה, דמון, באר שבע, מגידו ושות'.

הדוגמא הזאת היא לא דוגמא קלאסית. כאן לא הופעל לחץ של הציבור לשחרור טננבוים ויש עדיין רבים שחושבים שהיה צריך להשאר בשבי החיזבאללה אך עדיין ממשלת ישראל החליטה לשחררו מסיבות ששמורות לעצמה וגם בגלל הסיסמא: "נעשה הכל כדי לשחרר אותם". לאורך ההיסטוריה היו עוד עסקאות מפוקפקות בהן שוחררו מאות מחבלים והמטרה הבאה של "הנעשה הכל..." הוא שחרור החייל החטוף גלעד שליט תמורתו דורשים ארגון החמאס כ-1000 מחבלים ואנחנו - הציבור הישראלי, העם היהודי במקום לעמוד כנגדם ולהפנות עורף לבני הבליעל הללו אנחנו נכנעים לו ודורשים מהמשללה שלנו את מה שהמחבלים מבקשים. בואו לא נהיה עובדי הקבלן של המחבלים ונהיה חזקים, נוותר על גלעד או שנצא למבצע צבאי כנגד החמאס - רק לא להיענות לדרישות המרצחים.

החוק שאני דורש לחוקק ישלול מהממשלה את הכח לדבר עם ארוני הטרור לגבי חייל שנחטף. הלגיטימציה של המחבלים לחטוף חיילים ואזרחים תקטן משמעותית. העברת החוק תעצים את ההרתעה שלנו, תשקם את כבודנו ותהפוך את נסיונות החטיפה לחסרי ערך. זה קשה, לא אמרתי שזה קל לוותר על אח אבל במחשבה קרירה אחת התמונה בראש פשוט לא מאפשרת לנו לבצע עסקה עם המחבלים הארורים האלה. 1000 מחבלים יכולים להחזיר את שלטון הטרור לגדה המערבית ולהחזיר את האינתיפאדה השנייה הישר ל-2011 עם פצצות מרגמה ורקטות קסאם שיאימו על מאות אלפים במודיעין, כפר סבא, נתניה ופתח תקווה. זה מה שחסר לנו !