זכות לעצמאות וכוח פוליטי של קטינים

כל חיי אומרים לי שכבת אדם שחיה במדינה דמוקרטית, אני בעלת כוח. יש לי חופש לעשות כרצוני וכוח אמיתי להשפיע.

זה שקר.

זכויותי מסתכמות באי יכולת לפגוע בי.

כי אני קטינה.

אני נערה בת 14, מחוננת. בעוד כשנה וחצי יופקדו בידי חברי שילכו להתנדב במד"א חיי אדם. מספר חודשים בלבד אחרי שתנתן לי זכות ההצבעה, יופקד בידי ובידי חברי רובה והכוח להשתמש בו. מספר חודשים לפני כן, לא אוכל לקבוע לעצמי את סדר יומי ואהיה מופקדת בידי הורי והחלטותיהם. 

נכון ששיקול דעתי לא בשיאו. ובהחלט לא הייתי תומכת בנתינת חירות מלאה לילדים בני 3 להתגלגל בבוץ ולילדים בני 7 לא להגיע לבית הספר ולילדים בני 11 שזקוקים לכך להתחמק מטיפול נפשי ועוד ועוד. מובן לי שנתינת חירויות מלאות בידי ילדים תוביל לפגיעה בהם. אבל המצב הנוכחי לא סביר.

בידי ההורים מופקדת הזכות המלאה להחליט על כל פרט בחייהם של ילדיהם, בתנאי שלא יפגעו בהם פיזית או נפשית. אך הזכויות האלה מצומצמות משמעותית מזכויות האדם וזכויות האזרח בישראל. 

למען האמת, קטינים הם רק אחת מהקבוצות ששיקול דעתן מוגבל. לרוב חולי הנפש ולחלק מבעלי הפיגור השכלי-התפתחותי שיקול דעת צלול משמעותית פחות משלי. ואף על פי שבחוק מוגדרת אפשרות להגביל את יכולת ההצבעה של אנשים אלה באמצעות פנייה לבית משפט, לא היה מקרה כזה במדינת ישראל מעולם. ויותר מכן- על אנשים אלה זכות מוגבלת עד מלאה לקבוע לעצמם את אורח חייהם! אני לא חושבת שזכויותיהם יוכלו להיות מוגבלות כשלי בלי שתקום מחאה. כי הם בני אדם ואי אפשר לשלול מהם זכויות בסיסיות כאלה. ואני מתעלמת מהכמות האדירה של מבוגרים בריאים ששיקול דעתם צלול פחות משל רוב בני גילי, מתוך הבנה שסינון בעלי זכות עשוי להוביל לפגיעות אדירות ובלתי מוצדקות בזכויות אדם.

אנחנו לא נחותים מהאנשים האלה! אנחנו לא נחותים מכם! אנחנו בני אדם אינטלגנטיים שמסוגלים להחליט החלטות שקולות, והסיבה היחידה שאלו הזכויות שלנו במאות השנים האחרונות היא גילנות. גילנות, ואיזו תחושה של המבוגרים שזה חלק צודק והגיוני ממעגל החיים הטבעי בגלל שגם הם עברו אותו.

אז אין לי יכולת להשפיע ישירות על הפוליטיקה ואין לי יכולת להפעיל לחץ על הממשלה אבל יש לי את היכולת להשמע. וכאן אני נשמעת ואתם נשמעים והבא אחריכם שיקרא את השורות האלו, אולי הוא יהיה האחד שיוביל את השינוי. זה תלוי בכם.