לימוד אספרנטו בבתי הספר

אֶסְפֶּרַנְטוֹ (Esperanto) היא שפה מתוכננת שנוצרה ב-1887 על ידי אליעזר לודוויג זמנהוף, שייעד אותה להפוך לשפתו השנייה של כל אדם בעולם, לצד שפת האם שלו. אספרנטו היא כיום השפה המדוברת ביותר מבין השפות המתוכננות.

הדקדוק של שפת אספרנטו פשוט יחסית לשפות לאומיות: יש בה 16 כללי דקדוק בסיסיים. אוצר המילים הבסיסי מבוסס על מספר מצומצם יחסית של שורשים, ואין בה יוצאים מן הכלל. משום כך, שפת אספרנטו קלה יותר ללימוד משפה זרה אחרת, במיוחד לדוברי שפות אירופיות. בדרך כלל, כמה חודשים של לימוד אספרנטו שווים למספר שנות לימוד של שפה לאומית, לדוגמה אנגלית או צרפתית, ואפילו לדוברי שפות שאינן אירופאיות קל יותר ללמוד אספרנטו מאשר כל שפה אירופית אחרת.

יש ראיות לכך שלימוד אספרנטו לפני לימוד שפה זרה אחרת מאיץ ומשפר את הלימוד, היות שלימוד שפה זרה שנייה קל יותר מלימוד השפה הזרה הראשונה, ובנוסף, השימוש בשפת עזר פשוטה דקדוקית מפחית את הקשיים הנלווים לרכישת שפה זרה ראשונה. באחד המחקרים (Williams 1965), קבוצת תלמידי תיכון למדו אספרנטו במשך שנה, ואז צרפתית במשך שלוש שנים. בתום התקופה נמצא שהם הגיעו לשליטה טובה יותר בצרפתית מאשר קבוצת הבקרה, שלמדה צרפתית ללא אספרנטו במשך כל ארבע השנים.

(מתוך ויקיפדיה).

לדעתי אספרנטו היא בסיס טוב לשפות אירופאיות רבות, וכדאי ללמד אותה לתלמידי כיתה ב' או ג' לפני לימודי האנגלית.

חוץ מכישורי למידת השפה שיהיו לתלמידים אחרי שנה של למידת אספרנטו, הם גם ידעו את רב האותיות ויוכלו להתחיל ללמוד אנגלית יותר מהר.