יש התעללות, אין כשרות!
מספר חתימות
35 |
|
50,000 | |
בס"ד
קריאה לכלל הגורמים במערכות הכשרות בישראל
קביעת תו תקן כשרותי מוסרי מחייב, בו יוגדרו כללי יחס נאות לבעלי החיים ואשר אי עמידה בו תביא לשלילת תעודת ההכשר.
המציאות המתפתחת של "תעשיית המזון" בעידן המודרני הביאה למהפכה שתוצאותיה העיקריות : שפע וזמינות כמעט בלתי מוגבלת בהשגת מוצרי המזון שלנו אם מן החי ואם מן הצומח.
באופן בלתי מוסבר, מציאות זו ובעיקר תוצאותיה בהשפעתה על מצבם של בעלי החיים ההופכים למזוננו, כמו "עוברת מתחת לרדאר" ללא שקיבלה מעולם התייחסות כלשהי מצד ממסד הפסיקה הרבני. ואין זו שאלה מוסרית גרידא. התייחסות ההלכה נדרשת והכרחית בהיותה אמורה להשפיע באופן ישיר גם על הפן ההלכתי.
הגישה היהודית המסורתית רואה אמנם באדם עליון על הבריאה וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסוק "מלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ". ומסיבות כאלו ואחרות מתירה אמנם היהדות אכילת בשר. (על פי כמה דעות, ההיתר לאכול בשר הוא כמין פשרה מוסרית והיתר זמני )
ברם דווקא היהדות הרואה באדם את נזר הבריאה ושליט עליה, מציבה בפניו ללא הרף גבולות כללים וסייגים מחמירים המכוונים כולם להתנהגות עדינה ומתחשבת בבעלי החיים הכפופים לו תוך הימנעות מלצערם. כולם מתכנסים תחת הכלל הידוע צער בעלי חיים שלדעת רבים מראשוני הפוסקים הינו איסור מן התורה ממש. נזכיר בקצרה בולטים שבהם:
- אבר מן החי. איסור אכילת בעל חיים בעודו חי. זוהי אחת מהמצוות הכלולות בשבעת 'מצוות בני נח' שעל פי היהדות גם הגויים מחויבים בהם.
- פריקת משא מבעל חיים שקרס תחת משאו. הרמב"ם פוסק שחובה זו מתקיימת אפילו בשבת.
- לא תחסום שור בדישו. איסור למנוע מהבהמה לאכול מהתבואה עליה היא דשה.
- לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. איסור הנובע לפי רבים מהפרשנים מסבלו של החמור הנובע מחוסר יכולתו לעמוד בקצב עבודתו של השור.
- שביתה ממלאכה ביום השבת חלה גם על חיות הבית, למען ינוח שורך וחמורך.
- ומעל לכל עד כמה שהדבר יישמע בתחילה פרדוקסלי, השחיטה. הוראות השחיטה בהלכה הן מהמורכבות והקפדניות וכולן מכוונות אך להמעטה מקסימלית בייסורי בעל החיים. האזור היחיד המותר לשחיטה הוא בנקודה מסויימת בצוואר בה עפ"י המסורת הכאב של בעל החי מזערי. הסכין צריכה להיות חלקה וחדה כנייר. על החיתוך להעשות בתנועה אחת מהירה. השוחט צריך להיות יציב וזריז על פי אמות מידה נוקשות במיוחד.
כמו כן, התורה, התנ"ך והתלמוד רצופי סיפורים ואנקדוטות המעלות על נס את החמלה לבעלי החיים. החל באליעזר עבד אברהם שבחן את רבקה על פי ייחסה לגמליו, משה רבינו שחמל על השה, דוד המלך רועה הצאן, רבי יהודה הנשיא שקיבל על עצמו ייסורי שאול על התעלמותו מעגל המובל לשחיטה ועוד רבים אחרים.
והנה, מזה עשרות שנים מתפרסמים מעת לעת בכלי התקשורת תחקירים החושפים את מצב בעלי החיים בתעשיית המזון מרגע לידתם עד הפיכתם ל"מוצר מזון". התחקירים מציגים באופן שאינו משתמע לשני פנים, מערכת שיטתית של פגיעה מתמשכת באיכות החיים של בעה"ח במקרה הפחות גרוע, ובמקרה המצוי יותר, סבל בל יתואר וייסורים בדרגות חומרה כאלו ואחרות שהם מנת חלקם של בעה"ח.
לאחרונה גם נחשפנו כולנו לזעקה ציבורית שקמה לאחר תחקיר 'כלבוטק' שהציג ההתנהלות במשחטת 'אדום אדום' השייכת לתנובה. זאת כשלכולם ברור שהתנהלות מעין זו המתרחשת במשחטה הנחשבת המתקדמת בישראל, הינה כפרט המעיד על הכלל ומייצגת יותר או פחות את שאר הגורמים הקשורים בתעשיית המזון.
הכיצד אפוא יתכן שהיהדות שחרתה על דגלה את הדאגה לצער בעלי החיים לא תתייחס באופן ביקורתי ומחמיר למרחש בחיי הבהמה או העוף עד רגע הגיעו לשחיטה.
גם אם לחייו של בעל החיים אין תפקיד בעל ערך "רוחני" מה שמתיר לכאורה ליטול את חייו לצרכיך, עדיין, תהום עצומה פעורה בין מערכת היחסים של האדם ובעלי החיים המבויתים כפי שהתנהלה במשך אלפי שנים; תרנגולות המנקרות בחופשיות בחצר ופרות היוצאות למרעה, לבין תעשיית המזון בעידן המודרני.
גם אם נתעלם מהמראות שעומדים לנגד עיננו כתוצאה מחשיפת 'כלבוטק' ובהם השימוש בשוקרים חשמליים והכאת עגלים וטלאים, האמנם ל"תעשייה" שכזו התכוון הבורא בהתירו זאת לנו?!
האם אכן אלוקים התכוון לכלובי סוללה המקצות שטח של 20 ס"מ לתרנגולת באור ניאון נצחי?!
האם התכוון להרעבת תרנגולות כדרך ראויה למיקסום יכולת הטלת הביצים?!
האם התכוון לעקירת עגלי חלב מאימם עם המלטתם וכליאתם ללא אפשרות תזוזה והאבסתם עד מוות?!
האם התכוון להתערבות מניפולטיבית גנטית וכימית לצורך הגברת תפוקת החלב תוך כדי סבל וייסורים?!
האם לגריסה שיטתית של אפרוחים זכרים?!
האם לקטימת מקורים וכריתת קרניים?!
האם אכן כוונת האלוקים היתה להפוך את בעלי החיים ביקום ל"מוצרים" ו"חומרי גלם" משל היו דוממים?!
וכלום יש בכוחה של הסכין הגואלת בסוף דרך הייסורים- בשחיטה הומנית ככל שתהיה- להכשיר גם את הסבל והמרורים שהם מנת חלקם של בעלי החיים?!
הכיצד אחרי מעל מאה שנות תיעוש מודרני מוסד הפסיקה ההלכתי האמון על האיסור "צער בעלי חיים מדאורייתא" והרואה כצו מחייב את הפסוק "ורחמיו על כל מעשיו" לא נדרש לסוגיה ולא נתן דעתו ומסקנתו עליה באופן מעשי?!
יתכן שחוסר מודעות ואי חשיפה לנתונים הם שהובילו לפסיביות והתעלמות מוחלטת זו. אולי גם הקונפליקט הבלתי מחייב והמתח האבסורדי שכביכול קיים בין המסורת וההלכה לבין תפיסות הומניסטיות חילוניות.
כך או כך , כיום ברור לכל כי לא ניתן כבר לעצום עיניים ולהתעלם מהמציאות.
כפי שפותחה מערכת כשרות משוכללת המפקחת על כשרות מרכיבי המזון, חובה עלינו לנסח 'קוד אתי' המגדיר מהו צער בעלי חיים ומהי איכות חיים ראויה לבעל החיים בתעשיית המזון ובכך למסד 'תו תקן כשרותי מוסרי' שעל פיו תאושר קבלת תעודת הכשרות.