צדק לסגן עמית איטח ז"ל

זמן, מהם 9 חודשים עבור אישה הרה, ומה הוא חודש עבור אדם שממתין לתשובה של בדיקה רפואית חשובה? ומהי שעה עבור סטודנט במבחן? אני יכולה לספר ולכתוב מה זה עבור אמא חצי שנה בלי לראות, להרגיש ולחבק, להריח ולנשק את הדבר היקר לה מכל, הילדה המדהימה שלה.

עמית נהרגה בליל 6.2.22 ע"י תת אדם שלא לקח אחריות על מעשיו. היה שיכור ומסומם למרות שלא הוכח (אבל ברח לחודש ימים - כנראה יש סיבה), הרי תסכימו איתי שבמסיבה לא שותים מיץ פטל! ולא רק זאת אלא שהרוצח חצה פס הפרדה לבן רציף. הוא ונסע במהירות מעל המותר, הוא לא סייע במקום עצמו בשום דרך ולא הזמין כוחות הצלה או משטרה. פשוט היה עסוק בלמלט עצמו מהמקום ולהפריע לאדם שנתן עזרה, כדי שייקח אותו לביתו. חלאת המין האנושי אמרנו כבר? חשוב לומר שהוא עו"ד (שיהיה ללקוחות שלו בהצלחה), ולא סתם עו"ד אלא עם התמחות בתחבורה. נמלט ונעלם לכחודש ימים. אם זו לא הפקרה והפקרות אז אני מרימה ידיים. ובתוך כך המדינה חושבת שזו לא הפקרה עפ"י פסיקה של בג"ץ, הזוי נכון? רק תבינו שהעונש על הפקרה במדינה הוא 14 שנה. מחמיר? תשאלו אמא שאיבדה את הבת שלה אם זה מנחם או מספיק. גם מאסר עולם לא מספיק!!!

אני רוצה להתמקד בילדה תמימה, טהורה מלאת חיים, שרק מחייכת לכולם, עוזרת בכל מה שהיא יכולה, ילדה באמצע שירותה הצבאי המשמעותי מאוד יש לומר - תרמה הרבה למדינה מאחורי הקלעים, ילדה עם שאיפות וחלומות אין סופיים, תמיד סביבה אור ומלאה בחברים טובים, ילדה עם ערכים ומוסר גבוה, ילדה בת 20, פשוט ילדה בתחילת חייה. זו עמית שלי שחייה נגמרו בשניה אחת - זמן.שניה שהפכה את החיים שלי לחסרי משמעות, שניה שבכל יום שמה לי מראה מול הפנים על הפרופורציות החיים, שניה שמחקה את השמחה והכניסה עצב וצער. שניה שגרמה לי להתלכלך וללמוד על אטימות, חולשה, רפיסות ופחדנות של מערכת החוקים בארץ אל מול הנפגעים וחמלה ורצון לשקם את הפוגעים. אלו שליחי המדינה שאמורים לעשות הכל עבור הצדק אבל הם עייפים ולא באמת נלחמים - עבורם זה נטל, עוד תיק, אבל עבורי זה החיים של עמית שלי והצדק. אני עסוקה בכך 24/7.במקום לתת לי ולמשפחתי מנוחה נפשית ולהתאבל על מאור חיי שנלקחה ע"י פגע רע ומוג לב.

אומרים לי שאני מדברת מתוך רגש ובחוק אין רגש, - קוראים לזה אמא! קוראים לזה אמהות. מה לעשות יצאתי כזו ואני חיה עם זה בשלום למה אין התייחסות בחוק לרגש ולאבדן? אבל כשהשופט סילמן כותב בשיחרור למעצר בית של הרוצח שצריך להתחשב בו כי יש לו בעיות מעיים זה לא רגש? כשזה מתאים למערכת אז מתחשבים וכשלא מתאים אז לא מתחשבים? מי מחליט מה חשוב יותר? עד כמה שידוע לי את החוקים כתבו בני אדם הכל ניתן לשינוי רק צריך רצון, לב, והרבה אנושיות שכנראה במדינה שלנו זה נחשב למותרות. שניה אחת שהרסה כל כך הרבה טוב.

עמיתוש המדהימה שלי היתה בתחילת חייה, חכמה כל כך ומצחיקה, כלום לא היווה עבורה מכשול, התמודדה בכל מצב, מצאה תמיד את דרך להגיע לפתרונות יצירתיים בכל בעיה. עמית, את חסרה כל כך, הנוכחות שלך בדימיוני בכל פינה, הצחוק שלך מהדהד עדיין במסדרונות הבית, אני מבטיחה לעשות כל מה שאני יכולה בשביל הצדק שלך! מגיע לך, את עולם ומלואו שלנו והזיכרון שלך ירדוף את הרוצח עד יומו האחרון. *צדק לעמית*אשמח אם תחתמו על העצומה כאן ותפיצו כמה שיותר.

תמי, אמא של סגן עמית איטח ז"ל