לא מתקנים עוול אחד בעוול שני

"אז תשפוט את עצמך. זה הדבר הכי קשה. הרבה יותר קשה לאדם לשפוט את עצמו מאשר את זולתו. אם תצליח לשפוט היטב את עצמך, סימן שאתה באמת חכם."

עצומה זו מופנית לנשיא המדינה יצחק הרצוג.

בשעה קריטית זו, כאשר סכנה אמיתית וממשית מרחפת מעל ראשו של סבי אהרון גדע בעקבות החלטת בית המשפט לגזור עליו עשרה חודשי מאסר החל מחודש יולי הקרוב.ריצוי מאסר בפועל ממושך, עבור אדם מבוגר שבריאותו כ״כ רופפת מעלה למעלה מחשש ממשי כי לא ישרוד את תקופת המאסר ותו לא.

אני פונה אלייך מתוך הרגש, הרחמים והחמלה לשפוט בשנית את העונש שנגזר על סבא שלי ולתת לו את עונש שלא מהווה סיכון ממשי על חייו.

סבא שלי בן 75 נכה צה״ל שנפצע בעת מבצע שלום הגליל סובל מארבעים אחוז נכות ומתמודד עם פוסט טראומה.מאז התאונה מצבו הבריאותי של סבא שלי שהיה רופף עוד לפני החל להתדרדר אפילו יותר.

הוא אושפז מספר פעמים בשנה האחרונה, שקע בדיכאון עמוק, השיל קרוב לעשרים וחמישה קילוגרם ממשקלו והחל לסבול ממחלות פסוריאזיס על העור.

חשוב לי להדגיש שהמילים האלו לא נכתבות במטרה להסביר מדוע אין צורך בעונש.

בסוף יש חוקים וכללים בכביש והתוצאה היא טרגית ומצערת. ולא אני ולא משפחתי ובוודאי שלא סבא שלי מקלים את הראש בעניין.יש מחיר שצריך לשלם, ואין על זה עוררין לשנייה.

כמעט כל יום במדינה שלנו אנחנו שומעים על מקרים קשים ולא פשוטים שנגרמים בכוונה תחילה עם תכנון ומחשבה או מתוך פזיזות וקלות דעת.על פי נתוני עמותת אור ירוק, בכל שנה מתרחשות 245 תאונות דרכים בממוצע בשל נהיגה בשכרות/סמים ובהן נפגעים כ-407 בני אדם.

יותר מנפגע אחד בכל יום בממוצע.

אבל זה לא המקרה. ואפילו לא קרוב. סבא שלי לא עלה על ההגה שהוא תחת השפעת אלכוהול או סמים. לא נסע במהירות מופרזת ולא התעסק בנייד. ובטח לא עלה על ההגה עם המחשבה לפגוע במישהו.

28.06.21 היה עוד יום שגרתי של חודש יוני. סבא שלי עשה את אותה דרך בדיוק שהוא עושה קרוב לעשרים שנה יום יום. לפני הגעתו למעבר חצייה הוא לא האט כנדרש ופגע בשתי הולכות רגל. לצערנו הרב נקבע במקום התאונה מותה של הולכת רגל שנפלה מהכיסא גלגלים אל הכביש כתוצאה מהתאונה.

עוד במעמד התאונה, לקח סבא שלי אחריות מלאה על מעשיו וויתר על רישיון הנהיגה שלו לצמיתות.

עד לאותו רגע סבא שלי נהג במשך 56 שנה ללא עבירות תנועה.דווקא בדרך אותה הוא מכיר כל כך טוב ועושה מדי יום, התרחשה התאונה.מבלי להקל לרגע בתוצאה הטרגית של התאונה אותה הוא גרם, הרי שמדובר בתאונת דרכים אשר הייתה יכולה לקרות לכל אדם שחוזר מהיום שלו הביתה באותה הדרך שהוא מכיר כל כך טוב.

לכל אדם שיוצא מהבית שלו בבוקר ללא שום כוונה או רצון לפגוע באיש. היסח דעת שקרה באלפית השנייה שהוביל לתוצאה טרגית ומצערת.

סבא שלי, ראש השבט שלנו. האדם הכי טהור שאני מכירה.מהאנשים האלה שהלב שפועם בתוכם והחומר האנושי שזורם להם בכל חלק בגוף עשוי מטוב כזה שהיום כבר קשה למצוא.

סבא שלי התגייס ושירת כקצין בחיל השריון מתוך אהבה עצומה למדינה ואמונה שזאת המדינה שלנו ואין לנו מקום אחר ללכת ועל זה אנו צריכים להילחם בכל מחיר.בפרוץ מלחמת שלום הגליל סבא שלי נקרא למילואים ונפצע קשה ברגלו ומאז הוא מוכר כנכה בשיעור של ארבעים אחוז.

מאדם פעיל, אנרגטי, חיובי, ראש המשפחה הפך לאדם כבוי, פוסט טראומתי שאינו עובד ומתקשה לתפקד.

עוד מלפני התאונה סבל מאינספור בעיות רפואיות והיה במצב נפשי קשה מאז הטראומה הצבאית. מצבו הבריאותי והנפשי מאז התאונה החל להתדרדר עוד יותר.

לאחר המקרה סבא שלי עבר הליך שיקומי אצל קצינת מבחן. מחוות דעת של הממונה על עבודות שירות עלה כי סבא שלי אינו כשיר לבצע עבודות שירות. הן בשל מצבו הבריאותי והן בשל כך שלא הסכים לכך.מדובר בנתון שגוי וכי הוא יותר ממוכן ורוצה לבצע עבודות מעין אלו.לאחר אינסוף בקשות, בית המשפט לא בדק נושא זה פעם נוספת וסגר את הגולל על מתווה זה.

בית המשפט החליט על כך שסבא שלי ירצה במקום עשרה חודשי מאסר בפועל החל מחודש יולי הקרוב.

יש לציין כי הממונה על עבודות השירות מאתר מקומות תעסוקה אף לאנשים המוגדרים עם שיעור נכות של 100 אחוזים, קל וחומר כי היה ניתן למצוא מקום מעין זה עבור סבא שלי, הסובל מ-40 אחוזי נכות ומתנייד בכוחות עצמו.

החרטה, האשמה והתחושות הקשות שסבא שלי נושא מאותו יום ילכו איתו עד יומו האחרון והן ללא ספק העונש הגדול והקשה ביותר שהוא מקבל ויקבל על עצמו.

ועם זאת, אין לנו ספק כי הוא אינו פטור מעונש.

אנו מקווים כי תראה לנכון לעתור לבקשת החנינה מתוך האמונה שהמערכת והמדינה שלה סבא שלי נתן את חייו צריכה לעזור לו עכשיו ולגזור עליו עונש שהוא יוכל לעמוד בו לצד הטראומה והמצב הנפשי הקשה בו הוא נמצא.ולא תשליך אותו למאסר מאחורי סורג ובריח, שמבלי שבכלל נעשה ניסיון למצוא לו פתרון אחר.

יש אנשים שיקראו את דבריי ויגידו שאני לא אובייקטיבית. אין יום שעובר שאני לא חושבת על המקרה בצורה הכי קרה וחסרת כל רגש.ועדיין עם זאת, אני לא מוכנה לקבל כי העונש שנגזר על סבא שלי הוא העונש הראוי וההוגן.ערך קדושת החיים הוא ערך חשוב, החשוב ביותר. אנחנו שומעים על עשרות מקרים בהם אנשים בוחרים להפר ערך זה בצורה הכי ברוטאלית ואיומה שניתן לעלות על הדעת. אנשים עולים על הכביש שהם נוטלים סיכונים רבים, 18 נשים נרצחו מתחילת השנה האזרחית, מקרי אונס ואלימות שקשה להכיל.

לעולם לא עברה לסבא שלי המחשבה לקחת חיים של אחר. נכון, הוא היה צריך לנהוג אחרת. אין על זה ויכוח.

דווקא בימים לא פשוטים אלו שאנו עוברים כמדינה, שאנו מפולגים יותר מתמיד. שנראה שאולי קצת שכחנו להסתכל על האדם שמולנו ולראות אותו כפי שהוא את הטוב שבו, את המעלות ואת הלב שפועם בו, בלי קשר לימין או שמאל.

דווקא בימי חג הפסח הלא פשוטים שעוברים עלינו כמדינה.ימי "חג החירות" שכואבים מתמיד. שכן מכל החזיתות מנסים לפגוע בחירותנו וברוחנו להתהלך כאן על האדמה שלנו כאנשים חופשיים.

דווקא בימים אלו אני מבקשת לשפוט את סבא שלי על פי מידות הרחמים והחמלה,ולתת לנפש שלו את החירות שלה היא זקוקה.