נגד העלאת שכר והוספת תקנים לעובדים סוציאליים

מספר חתימות
5 |
|
1,000 | |
אנו קוראים למשרד האוצר שלא להעלות את שכר העו"ס ולא לתקצב תקנים נוספים אלא אם העובדים הסוציאליים יציגו תוכנית לרפורמה משמעותית בשיטות פעולתם ובהקצאת המשאבים הקיימים. איגוד העובדים הסוציאליים מאיים לפתוח בשביתה אם לא יועלה שכרם (מעריב, המגזין 4/11/10). בוועדות הכנסת מופיעות עובדות סוציאליות ומתרצות את כשלהן ומחדליהם בחוסר תקנים (הוועדה לזכויות הילד 26/7/10). בכתבה היחצ"נית במעריב מתוארים העובדים הסוציאליים כ"אנשים בעלי רגישות ומוסר גבוהים ובעלי נכונות לתרום מעצמם ומזמנם", אשר כורעים תחת עומס ומטפלים ביותר מידי תיקים ללא תגמול מספק, לטענתם.
זה איננו המצב האמיתי בשטח. אם העובדות הסוציאליות הן בעלות "רגישות ומוסר" כיצד הן מסבירות את עשרות אתרי האינטרנט, הבלוגים, הפוסטים והקלטות ביוטיוב אשר מוקדשים למלחמה בעובדות הסוציאליות, אשר מגלות אטימות, הורסות משפחות, מנתקות הורים (בד"כ אבות) מילדיהם, חוטפות ילדים להשמה חוץ ביתית, רושמות תסקירים שקריים מלאי דברי בלע ולשון הרע, אינן מגישות תסקירים בזמן, ואינן מתייצבות לבית המשפט? מדוע הן גורמות לשנאה כזו גדולה בציבור? אולי האשמה היא בהן העובדות הסוציאליות? אולי הן מסרבות להתייעל, לתקן את דרכיהן ולהציג תוכנית ייעול שאינה דורשת תוספות תקנים ושכר?
מטרת עצומתנו למשרד האוצר היא להפנות תשומת הלב לכך, שבאמצעות תוכנית ייעול, שתמנע מהעובדות הסוציאליות להתעסק בזוטות, ובעבודה הקלה, כגון פיקוח על הסדרי ראייה של אנשים נורמטיביים, וכתיבת תסקירים מיותרים לאנשים רגילים בהחלט, כאשר ברור מראש שלאבא יש זכות לראות את ילדו, ושבמקום זה יצאו לשטח, ויתעסקו רק באוכלוסיות מצוקה, אלה שבאמת נזקקים כלכלית, החולים כרונית, המכורים לסמים, אלכוהול או הימורים, ועבריינים חסרי תקנה והומלסים.
בפועל, קל מאוד לעובדות סוציאליות להתעסק דווקא עם אוכלוסיה נורמטיבית, להרוס להם את החיים ולמוטט אותם כלכלית, כדי להצדיק את הצורך בעוד תקנים ועוד תוספות שכר. מסתבר שכמעט כל תיקים הגירושין בישראל, שבהם אין הסכמה על הסדרי ראייה, מופנים לעובדות סוציאליות אשר מוסמכות כפקידות סעד לסדרי דין ותפקידם לשמש שוטרים בין בני הזוג. מדובר בעבודה מאוד קלה: מצלצלים לאישה ואוספים ממנה אוסף של עלילות ושטויות. אין כל מנגנון לסינון שקרים והכול מועלה על הכתב בתסקיר. ככל שהתסקיר שחור ומכעיס יותר, כך תנציח העו"ס המוסמכת כפקידת סעד את הסכסוך, ותגרום להחרפת האיבה והשנאה, מעצם העובדה שהיא משמשת כתובת לכל תלונה הזויה או שקרית, והעו"ס מעוניינת לחפור כמה שיותר בסכסוך הפתולוגי. בינתיים האב איננו מקבל תוכנית של הסדרי ראייה במשך חודשים או שנים, נמנע ממנו מלראות את ילדיו, ועוד מצפים ממנו לשלם מזונות לקטינים וירטואליים שאותם הוא איננו רואה.
לאחרונה התוודתה עו"ס סימונה שטיינמץ, שבהעדר הסכמה להסדרי ראייה, הפתרון היחד והשגור של שרותי הרווחה הוא לשלוח את הגבר ל"מרכז קשר", הקרוי גם "מכלאת קשר". שם, בד"כ הגבר (אבל לא תמיד) מקבל שעה בשבוע לראות את ילדיו בתנאים של כמו בית סוהר, ולא פלא שהפנייה למרכז קשר מייצרת יותר איבה ויותר שנאה. אין ולא קיים כל מחקר מוסמך על "הצלחותיהם" של מרכזי הקשר. אין גם כל משוב וסקר שביעות רצון מה"מטופלים" עצמם או ילדיהם. להיפך, האינטרנט מלא בסיפורי זוועה על הצלקות הנפשיות הנגרמות לידים אשר נגזר עליהם ניתוק מהוריהם, בד"כ אבותיהם.
בוועדת הכנסת לזכויות הילד אף הוזכר, שהתסכול אשר מרכזי הקשר מייצרים גרם טרגדיות אנושיות, כגון מקרה ארז טבעוני אשר שרף את ילדיו במרכז קשר כמחאה על כך שנמנע ממנו מגע אמתי עם ילדיו. מרכזי קשר אמורים להיות החריג, ולא הנורמה. כך זה בכל שאר ארצות העולם. בארץ הם נהפכו הנורמה. כנ"ל גם לגבי השימוש בוועדת תסקירים, אליהם מגיעים שלושה עובדות סוציאליות, אשר לכאורה מנסות להגיע להסכמות, אך בפועל הן יושבות במשך שעות על מנת ללבות יצרים, להתסיס את בני הזוג, ולגרום להם חפירה בשורשים ההיסטוריים-פתולוגיים של הסיבות לפירוד ביניהם.
אם לא די בכך, הרי כאשר בית המשפט מסמיך עובדת סוציאלית כפקידת סעד על מנת להכריע כיצד יראו הסדרי הראייה, בית המשפט איננו קוצב זמן להסמכת העו"ס כפקידת סעד, ולגבר לא נאמר דבר שהוא אמור להתחיל להשתתף בטיפולים תראפיים מול העו"ס, אחד על אחד, בהם הוא אמור להשתפך בפניה ולענות על שאלות חודרניות מאוד, ומיותרות ביותר, וכל זאת מבלי שנאמר לגבר דבר שהוא נהפך מטופל בסשנים של פסיכותרפיה.
הרפורמה ותוכנית היעול
על העובדות הסוציאליות להתייעל כדלקמן, ולחסוך מהמשק את אלפי שעות העבודה בתיק בודד, והמשאבים היורדים לטמיון בגין כל תיק שיגרתי ורגיל של הסדרי ראייה אשר מנופח ע"י העו"ס מעבר לעל פרופורציות בכוונה תחילה ובזדון!
1. העובדים הסוציאליים יגבשו תקנון הסדרי ברירה שיחול כברירת מחדל, המתאים לקבוצות גילאים שונים, וברירת המחדל תחול אוטומטית בהעדר הסכמות להסדרי ראייה מייד כאשר ההורה המשמורן מקבל משמורת זמנית, כך שלא ייוצרו פערים ונתקים בהסדרי הראייה בשל רשימת המתנה לתסקיר, דיווח לבית המשפט או המתנה לוועדת תסקירים.
2. העובדים הסוציאליים יודיעו להנהלת בתי המשפט שעל בית המשפט למשפחה לסנן את התיקים הנשלחים לתסקיר או להסמכת פקידת סעד לסדרי דין על פי קריטריונים ידועים מראש, ולהסמיך פקידת סעד לצורך תסקיר או פיקוח על הסדרי ראייה רק במקרים קשים וחריגים. בית המשפט יכול ואמור להסתדר בכוחות עצמו, באמצעות שאלונים, תצהירים וחקירות נגדיות לאלתר. בדיוק כפי שבית המשפט מכריע בענייני מזונות זמניים תוך שבוע או שבועיים, כך יכול בית המשפט להכריע גם בהסדרי הראייה. על העו"סים ובתי המשפט להבין שאסור שייווצר מצב בו הורה יוצא מבית המשפט מבלי לדעת מתי, איך ואם בכלל הוא יראה את ילדו/ילדיו.
3. העובדים הסוציאליים המוסמכים כפקידי סעד לסדרי דין ימנעו מכפיית הליכים טיפוליים-פסיכותרפיים על ההורה הלא משמורן שלא נתן הסכמתו בכתב להשתתף בטיפולים פסיכותרפיים.
4. בכל מקרה בו עו"ס/פקידת סעד לסדרי דין שומעת כי הורה אינו פוגש את בנו, עליה לפעול מייד ליצור פגישה באמצעות מתן הוראה בכתב למשמורנית הסרבנית.
5. העובדים הסוציאליים יודיעו לבית המשפט שאינם מוכנים לפעול על פי חוקים המפלים על פניהם באופן מגדרי, כגון חזקת הגיל הרך.
6. העובדים הסוציאליים לא יעסקו באיסוף וליקוט רכילות, לשון הרע, שמועות לא מבוססות והאשמות נטולות תשתית מהימנה לצורך רישום "תסקיר", היות וזה גוזל זמן, ומייצר קונפליקטים ומצריך חקירה נגדית. העו"ס ישתמשו בטופס אחיד, יאספו מהצדדים שאלון החתום בתצהיר עם ראיות קבילות בלבד, ידרגו את רמת המסוכנות לילד, וימליצו על הסדרים על פי תקנון אחיד המתאים לגיל הילד ורמת מסוכנות ההורה, תוך דיווח לבית המשפט וכל זאת תוך 14 יום או פחות, עם עותקים מלאים של התסקיר והתצהירים שישלחו גם לצדדים עצמם.
7. הפניות למרכזי קשר של הורים לא משמורנים, בד"כ האבות, יעשו רק במקרים חריגים כגון: אלימות מוכחת טרם הנישואין, (ולא על בסיס תלונות שווא במשטרה שנסגרו), שימוש בסמים קשים, הומלסים, פיגור שכלי, וכו\'. אבות נורמטיביים לא ישלחו יותר למרכזי קשר. המון זמן יקר יחסך, ותקני עו"ס יתפנו.
8. העובדים הסוציאליים יקימו טריבונל שיפוטי לאתיקה בו ישתתפו באופן שווה נציגי ארגוני הנשים, ונציגי ארגוני הגברים, עם דו"ח שנתי מפורט והסקת מסקנות ויישומם על בסיס שנתי, לרבות סמכות להענקת פיצוי כספי לנפגעים.
אחריות בתי המשפט למשפחה לבזבוז משאבי העו"ס
למען האמת, לא רק העובדים הסוציאליים אשמים במצב. גם בתי המשפט למשפחה אשמים בעיקר בכך שנוח לשופטים להזמין "תסקיר" ולהיפטר מהאחריות להכריע בגורל הסדרי הראייה. לבתי המשפט אין בעיה להכריע בנושא המשמורת ללא תסקיר וללא ליווי עו"ס, אז מדוע דווקא הסדרי הראייה דורשים תסקירים וטיפול ארוך ומתיש של עו"ס ופק"ס? ככל שבית המשפט למשפחה דורש יותר ויותר תסקירים, בית המשפט איננו עושה את מלאכתו (הכרעה בסכסוך קיים), וגוזר חודשים ואף שנים של המתנה ומריטת עצבים על הורים, בד"כ אבות הממתינים לתסקירים ולדיונים הנדחים, כאשר בינתיים אסור להם לראות את ילדיהם, ועליהם לממן עורכי דין בעלויות אסטרונומיות.
המעגל השוטה של הזמנת יותר תסקירים, גורם ליותר עומס אצל העובדים הסוציאליים, העמקת רשימות ההמתנה, ותסקירים חפיפניקיים המבוססים על אוסף שטויות, שבבית המשפט לא היה להם מקום.
על כן, במסגרת הליכי הייעול, חובה לנתק את הקלות הבלתי נסבלת של הזמנת תסקירי פק"ס כתנאי למימוש הזכות לאבהות והסדרי ראייה, ולהחזיר את פעילות העו"ס למימדיה הטבעיים, לפני שהחלו ההזמנות הסיטונאיות של תסקירי רווחה.
כך למשל מתארת שלי לוי ממרכז המידע והמחקר של הכנסת את המצב: "על פי נתוני משרד הרווחה בשנת 2006 נכתבו בידי פקידי סעד לסדרי דין 18,862 תסקירים, ולשם השוואה בשנת 1995 נכתבו 8,867 "תסקירים". מתוך מכאן שהבעיה האמיתית היא אינפלציה דוהרת בהזמנת תסקירים ולא מחסור בעו"ס לכתיבת התסקירים.
התוצאה על פי דו"ח מרכז המחקר של הכנסת היא ש "1,830 משפחות ובהם 4,000 ילדים חסויים ממתינות כיום לכתיבת תסקיר...בין חצי שנה לשנה". מתוך 18,862 תסקירים בשנת 2006, לא כולל 1,830 משפחות ברשימת המתמנה, נכתבו 15,843 עבור בית המשפט למשפחה, ומתוכם 11,115 "תסקירי אישות" (השאר הם תסקירי אפוטרופסות, אלימות, אמנת האג ואחרים). כלומר, תסקירי הסדרי ראייה מהווים 60% מכלל התסקירים.
בהתחשב בכך שמספרי הגירושין השנתיים הם כ 9,500 תיקים בשנה, (לעומת 5,640 בשנת 1990), ובבתי המשפט לענייני משפחה נפתחים מדי שנה בממוצע 8,900 תיקי מזונות ומדור, ו 4,200 תיקי אישור הסכם, וכ-15,700 תיקים בענייני אפוטרופסות וילדים, הרי המסקנה הכללית היא שאם נכתבים 11,115 תסקירים בשנה, וישנם עוד 2,000 ברשימת המתנה, ומספר תיקי הסדרי הראייה הם כ 15,000, הרי שכמעט בכל תיק ותיק, ישנו אבא אשר נשלח לזרועות שירותי הרווחה. כלומר, כל מתגרש או אב בפירוד חייב לעבור תסקיר.
אין כל הצדקה לאינפלציה בכמות התסקירים גם לאור נתוני משרד הרווחה עצמו, (דו"ח שנתי ל 2009). בכל הארץ הגיעו לקו החירום הארצי לאלימות במשפחה בשנת 2009 3,773 פניות. בכל הארץ בשנת 2009 נפתחו 6,338 תיקי אלימות במשפחה מתוכם 3,915 הופנו לעו"ס, ומהם 635 עברו טיפול קצר מועד ו 499 טיפול ארוך טווח. מכאן, שאין בכלל קורולציה בין הרמה הארצית של אלימות במשפחה, וההפניות האוטומטיות לתסקירי עו"ס מבתי המשפט.
על פי דו"ח משרד הרווחה בכל שנה כ 2,000 משפחות נשלחות ל"מרכז קשר" 02,155 בשנת 2009 לעומת 1,774 בשנת 2004) בתקציב של 4,335,000 ש"ח. כלומר כ 19% מכלל האבות המבקשים הסדרי ראייה נשלחים באורח שגרתי למרכזי קשר.
אחד מכל חמישה אבות מגיע למרכז קשר, וזוכה לראות אתצ ילדיו במלאה שעה בשבוע – אלו התוצאות האמיתיות של עבודתן של העו"ס המוסמכות כפקידות סעד.
בחודש מאי 2005 הוגשו המלצות ועדת פוזנר "ועדת הבדיקה לפקידי סעד לחוק הנוער וסדרי דין" (בה לא ישב נציג אחד מטעם ארגוני האבות או ה"מטופלים"), וכבר אז הומלץ כי תפקיד פקיד הסעד לסדרי דין יסתיים עם הגשת התסקיר המסכם, ואם יוסמך פקיד הסעד, האצלת הסמכויות תוגבל לשנה אחת לכל היותר. דבר לא נעשה ושום דבר לא יושם, אולם כעבור שנה הוקמה ועדת סלונים נבו לדוש שוב פעם באותן סוגיות, וגם זה לא גרם לייעול המערכת.
לסיכום, תפקודם שלך העובדים הסוציאליים איננו יעיל, וברוב המקרים מיותר. מה שאמור להיות החריג, נהפך לנורמה. אבות מנותקים מהוריהם בהמתנה של חודשים ואפילו שנה לתסקיר, כאשר בית המשפט איננו דורש שום תסקיר לצורך הענקת משמורת. תפקידו של בית המשפט הוא להכריע, ומהר. במקום זאת העובדים הסוציאליים משתפים פעולה עם בתי המשפט, ומעקרים את בית המשפט מתפקידו האמיתי להכריע בסכסוכים. הבזבוז הקולוסאלי גרם למספר לא מבוטל של טרגדיות, ובמקום שהעו"סים יהיו עסוקים במקרים החמורים אשר חומקים מתחת עינהם, הם עסוקים באיסוף לשון הרע והתססת זוגות בגירושין או פרידה. על משרד האוצר לסרב בכל תוקף לכל תוספת תקנים לעובדים סוציאליים, וכל תוספת שכר. נדרשת תכנית הבראה להקצאת משאבים נכונים.
[1] שלי לוי, "המחסור בפקידי סעד לסדרי דין", מוגש לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מרכז המידע והמחקר של הכנסת, 26/2/2007, 12 עמ\'.
[2] הנזק למשק הוא עצום. 870 עו"ס מתפקדים כפקידי סעד לסדרי דין, וממשמשים בתפקיד 30% ממשרתם. כתיבת תסקיר פשוט אורכת 30 שעות, ומורכב 60 שעות (בסה"כ כ 500,000 שעות עבודה). על כך יש להוסיף שעות טיפוליות. 704 תיקים (6%) דורשים גם עדות בערכאה משפטית (כ 5,000 שעות). 584 תיקים דורשים ועדת תסקירים בהרכב של שלושה (כ 10,000 שעות). ישנם 17 פקידי סעד מחוזיים במשרה מלאה (35,000 שעות עבודה). בית המשפט נדרש לפחות לשלושה עד חמישה דיונים, והצדדים נדרשים להוציא בין 20,000 ש"ח ל 40,000 ש"ח שכר טרחה על מנת להתמודד כראוי, לא כולל אובדן זמן עבודה.