הבחירה במילא נתונה בידי הממשלה שכבר החליטה על הקמת וועדה שוויונית אבל אנחנו נגבה אותה וניתן לה את כח העם - הריבון.

הביקורת על ועדת חקירה ממלכתית, נובעת מחששות עמוקים לגבי זהות הממנה, הטיות פוליטיות אפשריות והיקף האחריות שתיבדק.

הטיעונים נגדה מתמקדים בנקודות הבאות:

1. שאלת זהות הממנה (נשיא בית המשפט העליון)

על פי החוק, הממשלה מחליטה על הקמת הוועדה, אך נשיא בית המשפט העליון הוא זה שבוחר את חבריה.

• הטיעון נגד: מתנגדי המהלך טוענים כי במציאות הפוליטית הנוכחית, מערכת המשפט נתפסת על ידם כצד בסכסוך הפוליטי. החשש הוא שהנשיא ימנה אנשים בעלי תפיסת עולם שאינה אוהדת את הממשלה, מה שיוביל לתוצאות "מסומנות מראש".

• השפעת הרפורמה המשפטית: המתח סביב הרפורמה המשפטית העצים את חוסר האמון, כאשר חלק מהשרים טוענים כי לא ייתכן שגוף שהם מנסים לרסן את כוחו יהיה זה שיקבע מי יחקור אותם.

2. חקירת "קונספציות" לעומת כשלים טכניים

ישנו ויכוח עז על מה בדיוק צריכה הוועדה לחקור.

• הדרג המדיני: חושש שהוועדה תתמקד באחריות הממשלה בלבד ("הדרג הפוליטי") ותתעלם מהאחריות של הדרג הצבאי או של מערכת המשפט עצמה.

• דרישת הימין: שרים רבים דורשים שהוועדה תחקור גם אירועים היסטוריים (כמו הסכמי אוסלו או ההתנתקות) וגם את השפעת מערכת המשפט על חופש הפעולה של צה"ל. החשש הוא שוועדה שממונה על ידי שופטים לא תחקור את חלקה של מערכת המשפט בכשלים.

3. "ועדה שוויונית" כחלופה

כמענה לחשש מהטיה, הממשלה מקדמת לעיתים רעיונות לוועדות במתכונת אחרת:

• ועדה פוליטית-מקצועית: הצעה שהחברים בה ייבחרו חציים על ידי הקואליציה וחציים על ידי האופוזיציה (כפי שהוצע בחוק "ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת").

• המטרה: להבטיח לגיטימציה בקרב כל חלקי הציבור, כך שאף צד לא ירגיש שהחקירה היא "ציד מכשפות" נגדו.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה