עיגון נהלי החינוך הביתי בחקיקה הראשית

כשהכנסת הראשונה חוקקה את חוק לימוד חובה, התש”ט-1949, במטרה לקידום החברה הישראלית החדשה ולצמצום הפערים החברתיים, לנושא אחד לא נתנו המחוקקים את דעתם והוא החינוך מחוץ למערכת החינוך - החינוך הביתי. החינוך הביתי הוא שם כולל למסגרות הוראה אלטרנטיביות המתקיימות לצד מערכת החינוך הממלכתי. כיום מצויות בישראל עשרות משפחות המלמדות את ילדיהן בביתם או המעוניינות לחנך בדרך זו. 

הזכות לבחור חינוך הינה נגזרת של הזכות לאוטונומיה וחירות ולכן כך גם מעמדה החוקתי. עם זאת, ככל זכות חוקתית אחרת, הזכות לבחור חינוך עלולה להתנגש בערכים חשובים אחרים אשר לחברה יש אינטרס להגן עליהם. לפיכך, מטבע הדברים, ההגבלות המוטלות על הזכות נגזרות מהאיזון החוקתי בינה לבין האינטרסים המתחרים. הטעמים העיקריים להטלת ההגבלות על מימוש זכות זו הן - 

1. זכותו של הילד לקבל חינוך ראוי והולם - לכל ילד עומדת הזכות לקבל חינוך ראוי והולם. הזכות של ההורים לחנך את הילד בבית עלולה להתנגש ולפגוע בזכות של הילד לקבל חינוך ראוי והולם. לנוכח סכנות אלה, זכותו של הילד לקבל חינוך הולם מצדיקה הטלת הגבלות שונות על החינוך הביתי – כגון פיקוח של המדינה על הורים המחנכים את ילדיהם בבית – וזאת כדי להבטיח שהילד יקבל חינוך הולם, בתנאים ובאיכות אשר יאפשרו לו לממש את הפוטנציאל הגלום בו.

2. האינטרס הציבורי בהענקת חינוך ובקביעת תוכני החינוך - החינוך הוא גם אינטרס של המדינה שכן החינוך טוב גם לציבור האזרחים והתושבים בכללותו. השקעה בחינוך הציבורי תוליד תושבים משכילים ומיומנים יותר, אשר לא ייכנסו למעגל האבטלה והעוני, ויוכלו להתפרנס בכבוד בעבודה כרצונם (מימוש חופש העיסוק) תוך מימוש שאיפותיהם האישיות, וכך יזדקקו פחות לסיוע מן המדינה. לפיכך יש להטיל הגבלות על החינוך הביתי כדי לשמור על רמת לימוד מספיקה.

3. זכות הילד לשוויון בחינוך - החינוך הוא אמצעי ליצירת שוויון הזדמנויות בחברה ולכן יש אינטרס להשיג שוויון בחינוך. אינטרס זה מצדיק את קיום ההגבלות על החינוך הביתי – הבטחת השוויון.

בחוזר המנכ"ל לגבי חינוך ביתי מצוין שתהיה בקרה ופיקוח על ההורים המחנכים בחינוך ביתי, ולא יותר מזה. אין פירוט ולא הסבר מפורש מה הבקרה צריכה להיות בדיוק. כל פי כן נוצר מצב שבו כל ועדה/אחראי נותן פרשנות אחרת ואין אחידות בין האזורים בארץ.

יתר על כן, אין דרישה ללמד את הילד חומר מסוים והפיקוח על הילדים הוא בנוגע לבריאותם הנפשית ולא הלימודית-מקצועית. בעקבות כך נוצר מצב שבו ילדים רבים אינם לומדים כלל קרוא וכתוב ואף נושאים מסובכים יותר וזה פוגע בזכותם לחינוך ובאפשרות שלהם לממש את הפוטנציאל שלהם.

לאור כל הנ"ל, אנו מאמינים כי יש להטיל הגבלות על החינוך הביתי כדי למנוע את הפרשנות וחוסר התיאום באמצעות חקיקה ראשית. עקרונות החוק המרכזיים יהיו -  

1. הגדרת זכות ההורים לחינוך מן הבית תוך הדגשה כי זו דרך אחרת להגשמת החינוך, ולא פטירה ממנו.
2. ההורים ידרשו להציג תכנית לימודים מפורטת למנהל המחוז, אשר ימנה ועדה שתאשר אם הילד עתיד לקבל חינוך ראוי.
3. התחשבות ברצונו של הילד בבחירת החינוך שלו.
4. הורים מחנכים יחויבו בהוראה של מקצועות ליבה מסוימים כדי לשמור על זכות הילד לחינוך הולם ולהגן על אינטרס המדינה בחינוך.
5. חינוך מן הבית יעשה בפיקוח של משרד החינוך באמצעות מפקחים אשר יפקחו על התנהלותם הסדירה של ההורים, אשר תפורט באופן מלא כיצד עליה להיעשות. בנוסף, משרד החינוך יוכל לדרוש מילדים המתחנכים בחינוך ביתי לעבור בחינות מסוימות (אחידות לכולם).
6. לרשויות החוק יותר לבטל אישור הניתן להורים לחינוך ביתי במידה ולא סיפקו לילדיהם חינוך הולם.

יש להוסיף כי אין אנו מאמינים שיש להכניס את החינוך הביתי לחקיקה בתור חוק יסוד כיוון שהחינוך הביתי הוא דבר דינאמי שמתפתח עם הזמן ועל כן גם החקיקה לגביו צריכה להשתנות בהתאם עם השינויים העכשווים לגביו. כפי שהחינוך בקום המדינה היה שונה מהחינוך היום (מה שיצר את הבעיה של חוסר התאמה בין כוונות המחוקק לגבי החינוך והמצב העכשווי), כך החינוך הביתי ככל הנראה ישתנה עם הזמן, ועל כן אין לחוקק את החוק כחוק יסוד – פסקת ההגבלה תגביל ותקשה על שינויים הכרחיים בחוק, דבר שאינו רצוי כפי שהוסבר לעיל.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה