האפלייה המזעזעת של מערכת החינוך

אני רפאל פישזון, שלוש שנים לומד באופק, בית ספר למחוננים בתוכנית בוקר וצהריים. אני אוהב ללמוד באופק כי התלמידים שבאים לאופק באים במטרה ללמוד ויש לנו הרבה עניינים משותפים. גם בדיקת לימוד החומר הוא לא מספרי. אנחנו משתתפים בקורסים פחות או יותר לפי רצוננו בתחומי ההתעניינות שלנו. גם את האווירה בבית הספר אני אוהב, כי לומדים בה ילדים מכל מיני מגזרים. דתיים, חילונים, ילדים עם לקויות. ואני מנסה להיות חבר של כולם.

אני אוהב ללמוד ואחרי כל מיני ניסיונות למצוא בית-ספר שיתאים לי אני בחרתי בחינוך ביתי. הגשתי בקשה למשרד החינוך על חינוך ביתי ואחרי הרבה התנגדויות של המערכת, בירורים, בדיקות, וועדות, המתנה להחלטת המנכ''ל, בדיקות היועץ המשפטי של המנכ''ל, ורפרנטית בענייני החינוך הביתי, אחרי הרבה עימותים עם הקבס''ים של עיריית ירושלים ואיומים להכניס אותנו לכלא סוף-סוף קיבלנו אישור. אני חופשי ללמוד בבית, יש לי תוכנית לימודית עשירה, אבל עוד לא הספקתי לשמוח מקבלת האישור הרשמי וכבר הגיעה האכזבה הקוטעת את שמחתי ואת תוכניותיי. ההחלטה המפלה פוסלת ממני זכות ללמוד באופק. קורעת אותי מחברים, מהעניינים המשותפים שלנו, פרויקטים משותפים, חיים שמחים כמו שמגיע לכל ילד בישראל. אני מוחה מול ההחלטה המפלה של משרד החינוך להתאחד עם הילדים המחוננים אחרים של העיר. ההוראה שבאה להשפיל, לבודד, ולגנות ילדי חינוך ביתי. ההוראה הזאת גוררת אותי למקום שאני לא רוצה להיות בו: להגיש תלונה למבקר המדינה, להמתין חודשים, להעביר דיונים עם המנכ''ל ולהמשיך להילחם בבית המשפט או בבג''ץ. חברים, אני לא רוצה להיות שם. אני רוצה להיות באופק. אני לא רוצה להפסיד אפילו יום לימודים אחד. בבקשה, תצטרפו לעצומה הזאת ותחתמו.

מקווה לחזור בקרוב לאופק, רפאל פישזון.