חוק השבות

חוק השבות הינו אחד מהחוקים הבסיסיים ביותר שמבטאים את זהותה היהודית של מדינת ישראל. חוק השבות הוא בלעדי בתולדות העולם; הוא מאפשר לכל יהודי באשר הוא בכל מקום בעולם, להיות אזרח ישראלי. בחוק זה נאמר כיי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". בקשר לחוק זה, התעורר עם השנים ויכוח עקרוני על הגדרת היהודי המדובר, או כפי ששאלה זו ידועה :"מיהו יהודי". נקבע בחוק כי "לעניין חוק זה, 'יהודי'-מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת". כמו כן, החוק הישראלי קובע, בעקבות חוקי הגזע של אדולף אייכמן, שגן בן או נכד של יהודי, למרות שהוא בעצמו אינו יהודי מבחינה הלכתית ומסורתית, זכאי לאזרחות ישראלית.

הגדרה זו לא נכונה מהצד ההלכתי של הגדרת היהודי; מאז ומעולם, עם ישראל בראשות מנהיגיו הרוחניים תמיד הגדיר שיהודי הוא אדם שאימו יהודייה. ובכן, לפי זה, הגדרת החוק הישראלי עומדת בסתירה עם מסורת וחוק בני אלפי שנים. 

הגדרת היהודי של מדינת ישראל הורחבה בעקבות חוקי הגזע של המשטר הנאצי. מדינת ישראל טענה. שמי שהיה "מספיק יהודי" כדי לסבול במחנות ההשמדה והריכוז הנאציים בראשות אדולף היטלר, יהיה מספיק יהודי על מנת למצוא מחסה במדינה יהודית שתקום. כולנו מבינים את הבעייתיות שבדבר זה. הגדרה זו סותרת כאמור את ההגדרה הנהוגה בקרב ישראל מזה אלפי שנים. 

ובכן, כולנו מבינים את הבעייתיות שבהגדרה. בנוסף לאלה, מדינת ישראל כבר התנסתה בנושא הזה בתקופת העלייה ההמונית מברית המועצות. ליהודים שעלו הצטרפו המון גויים מכיוון שלהם היה אב או סב יהודי. נטען על ידי שר הקליטה ש-90% מעולי רוסיה היו גויים, וטענה זו התבררה כנכונה. מדינת ישראל עמדה אז במבחן, אך החוק הישראלי חייב אותה להעניק לאלה אזרחות.

לימים, התברר שחלק גדול מן המאפיה, שפיכות הדמים והאלימות במדינת ישראל באה מאלה שאירחנו בגלל החוק המנוסח שלא כראוי.

ובכן. לענייננו, אני מציע לשנות את הגדרתו של היהודי בחוק הישראלי, על מנת לא להתכחש למסורתינו העתיקה ולהלכה היהודית, על מנת להבטיח יותר את זהותה היהודית של מדינתנו, ועל מנת להתגונן מפני השפעות רעות מבחוץ. חתמו על עצומה זו בהמוניכם, על מנת לפחות להשמיע את קולינו החפץ במדינה יהודית הראויה לשמה.