בעקבות האסון בכרמל

רבים שואלים על אירע לנו האסון הנורא, אסון בו מתו במיתה משונה כ"כ הרבה יהודים,

 אסון שפגע בארץ היפה שלנו, וכן מדוע בושש הגשם לבוא?.

אינני מתימר לתת לכך תשובה ואין אני נביא שיודע בסוד האלוקים, ובכל זאת הנני מהרהר בקול מהו חטא ציבורי שחטאנו ועלינו לשוב עליו בתשובה ולתקנו.

מדברים על 7 שנות בצורת ובספירה לאחור זה מגיע לתשס"ה (2005) השנה בה נעשה בארצנו הגירוש הידוע הגירוש מ"גוש קטיף וצפון השומרון" שנה שבה מתחילתה ועד סופה כל מערכותיה של המדינה עסקו בכך...

אותם אנשים תמימים גורשו מביתם בלא עוול בכפם, ומאז ועד היום עוברים הם מסע תלאות מחפיר ורובם עדיין לא קיבלו מקום קבע ועוד שרבים מהם עקב כך נמצאים ללא פרנסה, משפחות רבות נהרסו ילדים שחיים תחת חרדות ופחדים אנשים שקיבלו התקפי לב, ותקצר היריעה למנות את סבלם ולחצם.

עם ישראל הוא עם אחד וכולנו צריכים לפשפש בכיסנו שמא יש בו מן המעל הזה?

היו שהשתתפו בפועל בגירוש.

היו שסייעו במישרים או בעקיפין.

היו שעמדו מן הצד ושמחו...

היו שעמדו מן הצד ומחו דמעה ולא מחו כלפי חוץ.

והיו שניסו לעזור אבל כנראה לא היה מספיק.

ובמקורותינו מבורר מאוד חומרת הענין של צער הזולת וכש"כ שהוא ענין של דרך ארץ אלמנטארית, ואינו סר ומתכפר עד שירצה את חבירו (ויהיה מרוצה בכך).

הרבה אנשים מודים היום שהגירוש הנ"ל היה צעד שגוי מעיקרו אך זה לא עונה על הצורך והחובה של בקשת סליחה ומחילה!

אני מציע כאן נוסח, לאמירה בפה (אעפ"י שוודאי אינו מספיק לגמרי, אך גם המעט הוא טוב),

                                                ואח"כ לחתום:

הריני מתחרט\ת בלב נשבר אם יש בידי מן העוון המר של הפקרת אחינו בשנת תשס"ה (2005) ע"י גירושם מבתיהם מגוש קטיף ומצפון השומרון ומבקש\ת אני מהם מחילה, ומקבל\ת עלי להשתדל מכאן  ולהבא לשמור על כבוד הבריות כפי כוחי ויכולתי.

ואם נוכל ויתאפשר בידינו, נסייע לאחד מן הארגונים התומכים בהם.

על החתום:     

אלקנה סגל                     ירושלים     

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה