דרישה לכינוס הועידה התשיעית לישיבה שלא מן המניין להצלת המפלגה

                                                                                             ‏יום שני י"ח אדר תשע"ח

                                                                                              ‏05 מרץ 2018

לכבוד                    לכבוד

מזכירות הלשכה        מר ערן חרמוני, מזכ"ל                      

          מפלגת העבודה הישראלית      

שלום רב,

  הנדון: דרישה לכינוס הועידה התשיעית לישיבה שלא מן המניין להצלת המפלגה  

 1.   דרישה זאת מוגשת בהתאם לחוקה ולסעיף 18 ג' לתקנון הוועידה התשיעית של מפלגת העבודה.

 2.   אנו החתומים מטה, 1/3 מצירי ועידת מפלגת העבודה, מגישים בזאת דרישה לכינוס הועידה לישיבה  שלא מן המניין וזאת לא יאוחר מ- 30 ימים מיום קבלת דרישה זו.

 3.   אנו מבקשים, למען הצלת מפלגת העבודה, להעלות לסדר היום את הנושאים הבאים :

      3.1. חזון חדש למפלגה ולישראל.

      3.2. שינוי שיטת הבחירות של מועמדי המפלגה לכנסת.

4.   אנו דורשים שההצבעות על סדר היום ועל הצעות ההחלטה תהיינה חשאיות.

רקע לנושאים על סדר היום

מאז הניצחון בראשותו של יצחק רבין ז"ל (1992), מפלגת העבודה ניסתה כמעט את הכול ולא הצליחה לחזור לשלטון למעט אפיזודה חולפת קצרה (1999) בראשותו של אהוד ברק וגם אז תחת השם "ישראל אחת".

החלפנו 8 פעמים את יו"ר המפלגה, הצנענו את שם המפלגה והפכנו ל"ישראל אחת" ול"מחנה הציוני", שינינו את החוקה ואת שיטת הבחירות של הרשימה לכנסת כדי "להצניח" ידוענים ועיתונאים, שינינו שוב את החוקה וכל זאת בתקווה שיגיע סוף סוף הניצחון המיוחל אולם, נראה כי הסוף של המפלגה קרוב יותר מהניצחון.

מפלגת העבודה של היום, בתודעה הציבורית אינה נתפסת כאלטרנטיבה לשלטון הליכוד, ומצבנו הולך ומתדרדר עד כדי סכנת הכחדה.

אנחנו מאמינים שכדי שמפלגת העבודה אשר הובילה את החזון של הקמת המדינה והנהיגה את המדינה בשנות הקמתה, תחזור לתודעה הציבורית כאלטרנטיבה לשלטון, עלינו להוביל חזון חדש למדינת ישראל ולמערכת הפוליטית הישראלית.

חזון חדש לישראל

לפני 70 שנה כשדוד בן גוריון, באומץ רב, נאלץ להכריז על הקמת המדינה כשחלק נכבד מיסודותיה עדיין זמניים, הוא האמין שהמנהיגים שיבואו אחריו יסיימו את המלאכה ויניחו את היסודות הקבועים שחיוניים למדינה דמוקרטית ומתקדמת.

אלא שלצערנו, זה לא קרה, ומפלגת העבודה אשר הנהיגה את המדינה בשלושים השנים הראשונות עדיין מזוהה עם ה"סדר הישן" ונתפסת בעיני חלק גדול מהציבור כאחראית הישירה לתחלואיה של המדינה עד עצם היום הזה.

באופן פרדוקסלי, הליכוד על אף היותו בשלטון כמוביל הימין, נתפס כאנטי ממסדי ומייצג את העם, ואילו מפלגת העבודה על אף היותה באופוזיציה כמובילת השמאל, נתפסת כממסדית ושמרנית שמייצגת את האליטות והסדר הישן במדינה.

עמדת המפלגה בפרשיות השחיתות האחרונות, כמי שמגנה על גורמי אכיפה, משטרה ובתי משפט, הנגועים אף הם בסיאוב ושחיתות כשמנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והליכוד אשר קוראים תגר על רשויות האכיפה והמשפט ועל הסדר הישן, רק מחזקים את הדימוי הממסדי והארכאי של מפלגת העבודה אשר איבדה את דרכה ותפקידה ההיסטורי.

על-כן, נדרש לעצב חזון חדש, לא כזה הקורא לחזור לימים שלפני 77', או 67', אלא חזון רלוונטי לימים אלו המבקש לעצב מחדש המבנה הפוליטי של מדינת ישראל.

עיקרי החזון לישראל

• נדבך היסטורי – בשנת 1948 החל תהליך הקמת המדינה, שעדיין לא הסתיים. תפקידנו לסיים תהליך זה ולקבע את יסודות של המבנה הפוליטי שנקרא מדינת ישראל.
• נדבך מבני - סיום תהליך הקמת המדינה כרוך במהפכה מבנית, המבוססת על המרכיבים הבאים:

1. קיבוע גבולות.
2. מעבר לבחירות אזוריות.
3. כתיבת חוקה.
4. הקמת מדינת רווחה אזרחית.

• נדבך לאומי - מתוך כך, מתחייב גם צמיחתו של לאום חדש. המדינה אינה של היהודים או של הערבים, אלא של הישראלים. לכן, המפלגה תישא את דגל הלאום הישראלי הצומח ומתהווה.

כדי לחזור למרכז הבמה הפוליטית, על מפלגת העבודה לעצב חזון חדש לישראל, חזון שונה ומנוגד לחזון הימין, חזון אשר מציע חלופה לדרך הימין שהופכת אט אט את ישראל ממדינה ריבונית ודמוקרטית, לקהילה יהודית וממלכה חשמונאית.

חזון חדש למפלגה

כתוצאה משינוי שיטת הבחירות לרשימה לכנסת וביטול המחוזות הגאוגרפיים, נבחרה רשימה די הומוגנית, ברובה עיתונאים וידוענים, תושבי תל אביב רבתי, רשימה אשר מנציחה את ההגמוניה התל אביבית ואינה נותנת ביטוי לפסיפס המגוון של הציבור הישראלי, כשמנגד בליכוד הרשימה מגוונת מאוד ומורכבת ממנהיגי ציבור מכל רחבי הארץ ומכל התחומים, מערים קטנות ומערים גדולות, מהצפון מהמרכז ומהדרום, מהתחום המוניציפלי ומהמערכת הביטחונית, נציגי וועדי עובדים ונציגי העולים החדשים.

כתוצאה מכך נוצר ניכור בין המפלגה לבין מרבית האוכלוסייה שמתגוררת מחוץ לתל אביב רבתי, שבה לידי ביטוי בתוצאות הבחירות כאשר במרבית הערים הגדולות והקטנות שמחוץ לתל אביב, צנחו משמעותית שיעורי התמיכה במפלגת העבודה שם הליכוד ניצח אותנו גדול ובשיעורי תמיכה גבוהים מאוד.

לשיטה הקיימת חסרונות רבים :

• השיטה מאפשרת "הצנחת" ידוענים עם אג'נדה פרטית ומקנה להם יתרון משמעותי על פני מועמדים מקרב חברי מפלגה ומנהיגים מקומיים.
• השיטה מגבירה את התלות של מועמדי המפלגה בתקשורת ומחלישה מאוד את מידת המחויבות שלהם למצע המפלגה ולערכיה.
• בשיטה הקיימת אין אופק של "הצמחת מנהיגים" ולכן, אינה מעודדת הצטרפות של צעירים בעלי מודעות פוליטית וחברתית לפעילות שוטפת במפלגה.
• השיטה אינה מאפשרת חיבור למגמות העומק של ישראל כולה.

אנו מאמינים שכדי להוביל את העם צריך להיות חלק ממנו, וכדי שהציבור הישראלי יזדהה עם החזון והאידיאולוגיה שלנו ברמה הלאומית, חייבת להיווצר ולהתקיים זיקה וזהות אינטרסים ברמה המקומית וזאת באמצעות מנהיגים מקומיים שייבחרו באזורי בחירה גאוגרפיים. 

יודגש כי ביום 30.3.2017 התקבלה החלטת וועידה אשר קבעה לו"ז ומתווה להחזרת המחוזות על פי הקבוע בסעיף 151 (ג) לחוקת המפלגה ("החל מהמקום ה – 13 ועד המקום ה – 45 ישובצו המועמדים לפי הסדר הבא, שניים מנבחרי אזורי הבחירה ולאחריהם נבחר אחד מנבחרי הרשימה הארצית וחוזר חלילה") אולם, הנושא לא טופל למעט הקמת ועדה שנועדה ל"מסמס" אותו.

אשר על כן, אנו מבקשים להעלות לסדר היום של הועידה, הצעת החלטה לשינוי שיטת הבחירות לרשימת העבודה לכנסת כך שהחל מהמקום ה – 6 ועד המקום ה – 20, ישובצו נציגים אשר יבחרו בפריימריז פתוחים ב-15 אזורים, כפי שיפורט להלן :

• שיטת הבחירות לקביעת רשימת העבודה לכנסת תכלול בחירות באזורי בחירה שיוגדרו סביב 15 הערים הגדולות של ישראל ובהתאם לגודל האוכלוסייה.
• פריימריז פתוחים - בעלי זכות הבחירה בבחירות האזוריות יהיו אזרחים מן השורה וחברי המפלגה שמתגוררים באזור הבחירה בלבד.
• דירוג אזורי הבחירה ברשימה, יתבצע על פי שיעור ההשתתפות של מצביעים ביום הבחירות ("פריימריז פתוחים") כלומר, האזור שבו ישתתפו מספר הבוחרים הגדול ביותר ידורג במקום הגבוה ביותר, ה – 6 ברשימה לכנסת, וכך הלאה.
• הגשת מועמדות להיבחר באזור בחירה מותנית בתקופת אכשרה שלא תפחת משנתיים ימים הן למגורים באזור הבחירה והן לחברות במפלגה.
• הזכות לבחור באזור בחירה תהיה פתוחה לכל אזרח ישראלי המתגורר באזור הבחירה שאינו חבר במפלגה אחרת ובתמורה לתשלום דמי השתתפות (בכרטיס אשראי בלבד) וחתימה על הצהרת מחויבות לתמיכה במפלגה.

                                                                           בברכת חברים,

                                                                 פרופ' אבנר בן זקן      עו"ד יורם צברי