סגירת כיתת חנ"מ

סיפור אמיתי (בשמות בדויים)

דביר, תלמיד כיתה ה-ו מקדמת. ילד טוב שקשה לו.. קשה לו בלימודים, קשה לו להתנהג יפה, שסובל מפחדים..

כן, הוא לוקח ריטלין וזה עוזר לו קצת אבל כשקשה מאוד ,כשהקרקע נשמטת לו מתחת לרגליים, אז גם הריטלין

לא עוזר.

דביר הגיע היום לבית הספר. המחנך שלו במילואים והוא קצת אבוד .הוא רב עם חברים, התחצף, ברח, נעלם

וחזר..נו, עוד יום בלי ריטלין...להורים אין כסף לקנות..

בסוף היום, הר הגעש הפנימי כבר לא יכול היה להשאר בפנים והכל התפרץ החוצה כלבה רותחת. דביר התיישב

בפינת הכיתה ופרץ בבכי. הסייעת התיישבה לידו ובמשך דקות ארוכות רק נתנה לו לבכות . משנרגע מעט אמר-"

לאיפה,לאיפה אני אלך? אני לא רוצה ללכת.." ופרץ בבכי שוב.

אז זהו..שביום חמישי האחרון ,שבועיים לפני תום שנת הלימודים הודיעו לדביר ולחבריו שהכיתה שלהם

נסגרת...אבל איך? אנחנו רק בכיתה ה?

נכון, אבל מה לעשות, אין תקן. אין בשבילך, דביר, תקן. אתה צריך ללכת.

באותו יום חמישי המחנך של דביר לא היה. דביר לא ידע למי לפנות. הרי המחנך שלו, עליו אפשר להשען ,עליו

אפשר לסמוך שהכל יהיה בסדר..במילואים.

נכון, היועצת שוחחה איתם אבל המחנך??

לדביר קשה לתפקד. תמיד קשה לו ועוד כשהמחנך במילואים ועכשיו ש...הקרקע נשמטת לו מתחת לרגליים.

ולא, אבא ואמא לא יכולים לעזור. להם קשה כל כך. הם עובדים מהבוקר עד הלילה..אין להם כח.

אז זהו סיפורו של דביר והוא לא היחיד, איתו יש עוד 3 חברים שגם להם אין תקן.

לכולם כואב הלב..למועצה, למשרד החינוך, אבל מה לעשות יש כללים, יש תקנים ואין מי שיתקצב ובאמת אין

פתרון.

אז דביר יאלץ לעבור לבית ספר אחר ,לכיתה אחרת למחנך אחר..וכל זה לשנה אחת בלבד כי הרי בסוף ו' עוברים

לחטיבה ושוב בית ספר אחר, כיתה אחרת ומחנך אחר.

כן דביר, זה עם הקושי הלימודי, ההתנהגותי עם החרדות והפחדים .הוא שהוריו עייפים מלהלחם ומלהשמיע קול.

כן, הוא זה שיצטרך לעבור לשנה אחת! כי אין לו תקן!

זהו סיפור אמיתי שהתרחש בבית ספר ממ"ד פסגות. הפיקוח הודיע שבועיים לפני תום השנה שאין תקן לכיתה

ולכן היא נסגרת. אמנם ניסו והתאמצו אבל אין תקן ולא ניתן לתקצב את הכיתה בת ארבעה תלמידים.

לצערנו מקרים כאלו היו ועוד עלולים לחזור שוב, ומקומם של ילדי החנ"מ, הרגישים, עם הקשיים שהכי זקוקים

למקום יציב ומכיל , הינו הפוך מזה. הקרקע לא יציבה, סכנת סגירה מרחפת כל הזמן. כיתות מתניידות ,נסגרות.

צוות מתחלף.

משהו חייב להשתנות מהיסוד!!

אנו זועקים את זעקת הילדים וההורים שלעיתים אין להם את הכח להשמיע קול. אנא עשו חשיבה מחדש. איך ניתן

לייצב את מקומם של הילדים הללו. התקשרות בטוחה, מקום בטוח הוא הבסיס!! כל השאר זה בונוס

.

בכבוד רב.

מורי בית ספר ממ"ד פסגות.

נ.ב

כמה נקודות למחשבה:

1.לא לפתוח כיתות רב גילאיות כשידוע מראש שתהיה בעיה בהמשך.

2.במידה ופותחים כיתה לראות אופק של 6 שנים. שאופציה של סגירת כיתה לא תהיה אופציה.

3. ראיית כיתות החנ"מ כחלק בלתי נפרד מבית הספר.