הכרה בניצולי שואה שהגיעו אחרי 1952

אני דור שני למנוצלי שואה .....אני לא זקוקה לציון יום השואה כדי לזכור, אני זקוקה לשכוח ולא כדי לזכור, אנחנו חוגגים את השואה בכל יום.....אני מבקשת להוביל מהלך לשינוי תאריך ההכרה בניצולי השואה בישראל. חוסר הצדק והעוול נובעים מהחוק, ניצול שואה הוכר מי שעלה לארץ עד 12.1952, תאריך שנקבע שרירותית על ידי דוד בן גוריון. כל מי שעלה לארץ אחרי תאריך זה לא קיבל את הכרת ממשלת ישראל כניצול שואה. ומי שלא קיבל אישור יציאה מהמדינות בהן חיו ? לא נחשב בארץ ניצול שואה ולא זכאי לשורת ההטבות שמגיעות לו. צריך לשנות את זה כל זמן שהניצולים עודם בחיים וזקוקים כעת בגילם המתקדם לסיוע יותר מתמיד. ושעון הזמן מתקתק.מיותר לציין כי אנחנו מכירים אישית ניצולי שואה שלא חוו על בשרם דבר מהזוועות, לא היו במחנות ריכוז, הם רק עלו מאירופה בתאריך הנכון, הגישו את המסמכים הנכונים באמצעות העורך דין הנכון והוכרו כניצולים, הם זכו להכרה של 25 % נכים על כל המשתמע מכך וקבלו שרשרת של הטבות לאורך כל השנים.והורי שבאמת עברו את הגהנום לא קבלו דבר. הם עלו לארץ בשנת 1958. לא כי הם היו עסוקים ביזמות עסקית....הם פשוט לא קבלו אשרת יציאה. אלה היו זמנים אחרים. לא יכולת לצאת ולבוא כשרצית. הצייתנות האירופאית והכניעות שלהם, ההדחקה, ההכחשה והניסיון לברוח ולשכוח את עברם מנע מהם כל השנים להרים קול צעקה. הם רק רצו לחיות בשקט. אין ספק שזה היה מאד נוח ונוצל עד תום על ידי גורמים רבים המטפלים בענייני הניצולים. הגיע הזמן לשים לזה סוף.פניתי ופניתי, למה המדינה מחכה, ליום בו הם ילכו לעולמם ? אמי מאד חולה ואני מקווה שתחייה עד 120 אבל הייתי רוצה לטפל בכך כל עוד היא בחיים.זה עניין של השבת כבודם. יש לתקן מיידית את העוול. בערוב ימיהם זה מכעיס ומרמר אותם. כעת כאשר צפים כל תחלואי ודכאון הזקנה .אמי מקבלת מחודש אוקטובר 2007 מענק של 1000 שקל, ושורה של הטבות : הנחה בארנונה (ממילא מגיעה להם כקשישים), אגרת רשות שידור (ממילא מגיעה להם כקשישים), בית הבראה (כשהיא כבר בקושי ניידת ומרותקת לביתה....) והנחה ברכישת מוצרי חשמל. שצריך להתפלש ולהתחנן כדי לקבל החזר מלא סייגים והוראות .....אם היא זכתה להכרה כניצולה, היא זכאית למענק ולזכויות רטרואקטיבית מיום עלייתה לארץ. התביעה הוגשה שוב ושוב למשרד האוצר, ללשכה לשיקום נכים. תכתובת ונדנודים רבים הביאו להישג זה (בציניות נוטפת) והתערבותה של מאיה מהמרכז למידע לקשיש (שבינתיים בסגרו בשל היעדר תקציבים) שעזרה לי. עד שהיא לא התערבה לא אושר לנו דבר. בושה וחרפה.אבי לא מקבל דבר בארץ רק רנטה של 1500 שקל מגרמניה כיוון שהיה במחנה ריכוז.גאוותו עמדה לו שלא לפנות ולבקש. כל כך כעס על העוול. איש שכל חייו מושפעים מזוועות השואה. העצבנות שלו, הסיוטים, האוירה בה אחותי ואני גדלנו......בעבר הרחוק כאשר הוא הגיש תביעה, עורך דין הטעה אותו ולא מלאו והגישו נכון ובזמן את הטפסים. ובדיוק כמו אמי, בארץ הוא אינו מוכר כלל כניצול שואה, כשהוא הגיש בקשות דחו אותו בטענה שהוא לא עלה עד סוף 1952. והוא התייאש ויש להבין שאנשים אלה רצו לבוא כמה שפחות במגע עם הנושא והרימו ידיים מהמאבק. אמרו להם לא מגיע לכם אז הם לא פנו יותר. כמה נוח........וכולם יודעים ושותקים.הורי זקנים (93, 92), חולים, כנועים ועייפים ממאבקים, הם מסתפקים בזה. אבל הם זכאים לזכויות ולא לנדבות !!!כשנשאלנו על מה הם עברו.....לבישת טלאי צהוב, עוצר, גטו, אבי גורש מצרנוביץ לאוקראינה, נשלח למחנה הריכוז בטרנסניטריאה, נשלח לעבודות כפיים שונות, כריית פחם, הנחת אדני רכבת, כריית עצים, חלה בשורה ארוכה ומפוארת של מחלות שונות, חווה רעב, עמדו להרוג אותו, 3 קלטות וידאו מלאות ביד ושם מעידות על כל מה שעבר. וציורי המחנה. עבורם הוא ניצול מבורך שמשחזר עבורם את ההיסטוריה המכוערת הזו, ציוריו של המחנה מפארים ספרים וקירות. אז הוא ניצול או לא ?מי שנשלח לטרנסניסטריאה נלקו ממנו כל המסמכים, החל מתעודות, ציונים, לימודים הכל. איכשהו הורי שחזרו את המסמכים ויש ברשותם תעודות ומסמכים מדהימים. שורה ארוכה של שמות וגופים, של מקבלי משכורת : מרכז ארגונים של ניצולי השואה, קרן לרווחת ניצולי שואה, ארגון כן לזקן, ארגון גג של ניצולי שואה, קרן רווחה לנפגעי שואה בישראל, לשכה לשיקום נכים במשרד האוצר, לשכה לפיצויים אישיים מחוץ לארץ, קצבת יוצאי מחנות וגיטאות (מי שמע על זה ?).......מעניין ממה הם יחיו עוד כמה שנים כשאחרוני הניצולים ילכו לעולמם, שורה ארוכה של מטפלים (אולי טפילים) כביכול בניצולים ולאף אחד לא באמת אכפת.2 תוכניות טלויזייה קורעות לב שודרו בנדון, הופקו על ידי אורלי פדרבוש וגיא מרוז. אבל עד כה בלי תוצאות. מה שדחפתי זה לשנות את החוק השרירותי, הם פשוט מחכים שהניצולים האחרונים ימותו.גם הזוג הנ\\\\\\\\\\\\\\"ל לא טרח לשוב לפניותי אחרי שידור התוכניות.יש המון ניצולים שלא מוכרים בכלל כניצולים. ולא לכולם יש בת דוחפת ונודניקית כמוני. הם חיים בחוסר כל ומתים מרעב.ההכרה הזו חשובה כי היא מובילה לשלב ב בנושא הוא המשך תשלומי פיצויים לדור השני לניצולים. כולנו נדפקנו בצורה זו או אחרת. אמרת מול גרמניה, אז מול גרמניה.לאחרונה נתקלתי במקרה באתר חדש לי, תוכנית הסיוע הממשלתית לניצולי השואה, עושים צדק היסטורי וחברתי http://zchut.gov.il/ ואו, שם וסלוגן מרשימים ביותר, אין ספק, כעת נותר לגלות אם הבלון רק נפוח באויר או יש בו גם טעם, תכלית ותועלת.העברתי באתר בקשה נוספת בשמם של אמי ואבי ובקשה כצעד ראשון לשנות את תאריך הקביעה של מיהו ניצול שואה...

ויש מקום לדבר, לבדוק, על המשך תשלום הפיצויים לדור השני .........במובן מסויים גם אנחנו ניצולים .........