שינוי הגדרת "מיהו יהודי" לשמירה על הרוב היהודי בישראל
מספר חתימות
2 |
|
100,000 | |
לכל מדינה בעולם הלאום משלה. ליפן הלאום היפני. לאיטליה הלאום האיטלקי. לממלכת ישראל, בתקופה הטרום-גלותית, היה הלאום הישראלי. לממלכת יהודה, עד ימינו, ישנו הלאום היהודי, בתור לאום יורש של הלאום הישראלי של ממלכת ישראל המאוחדת. אך, היום, מדינת ישראל אינה מכירה בקיומו של לאום עצמי. ליתר דיוק, מדינת ישראל, מבחינה חוקתית, טרם הכירה בלאום היהודי כלאום ישראלי. מדינת ישראל מתקפדת היום כקולוניה (מושבה) של הלאום היהודי הגלותי, כאשר היא, בעצמה, נכללת, באופן אורגני, כחלק מהגלות, במקום לתפקד כמטרופולין (מרכז) של הלאום היהודי בתור לאום ישראלי. כאמור לעיל, למרות 61 שנות עצמאותה של מדינת ישראל, הלאום היהודי נחשב, על פי החקיקה הישראלית, ללאום גלותי, במקום לאום ממלכתי. עובדה כי הגדרת "מיהו יהודי", שבחוק השבות, אינה מתחשבת בשייכות למדינה היהודית כשייכות ללאום היהודי. המצב הנוכחי סותר את המצב שהיה קיים בתקופתן של ממלכות ישראל ויהודה התנ"כיות. בממלכת ישראל, ישראלי היה כל מי ששייך לעם ישראל. האזרח הישראלי, דאז, היה נחשב לחלק בלתי-נפרד של עם ישראל. מצב דומה בנוגע לאזרחות היהודית. בתקופתה של ממלכת יהודה, כל אזרח יהודי היה בן המדינה היהודית ובן העם היהודי כאחד, באותה מידה שהיום בן המדינה האיטלקתית נחשב, על פי החוק האיטלקי, לבן העם האיטלקי. כתוב בתורה : "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח" (ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק כ"ב). בספר עזרא, פרק ב', פסוק א', ספר נחמיה, פרק ז', פסוק 6, כתוב על היהודים כבני המדינה העולים משבי הגולה. כלומר, לפני גלות רומא, להיות יהודי היה להיות נחשב למדינה היהודית ולעם היהודי, כאחד, כי גרים הייתם בארץ מצרים (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ'), אך, בארץ ישראל, לבני ישראל להוות אזרחים. כאשר מעניקים לנכרי המתיהד תעודת גרות במקום תעודת אזרחות, מציינים כי להיות יהודי זה להיות גר במקום להיות אזרח. אך, לפי הפסוק של ספר ויקרא, המצוין לעיל, מעמד הגר הוא מעמד הפוך למעמד האזרח. הגר הוא הזר בארץ והאזרח הוא בן המדינה. הגדרת "מיהו יהודי", שבחוק השבות, אינה מכירה ביהודי כאזרח ישראלי מלידה, אף-על-פי שבמילון אבן-שושן לשפה העברית, נמצא לכינוי "ישראלי" המשמעות הבאה : "ישראלי הוא יהודי, עברי, בן עם ישראל". לפי המילון של אבן-שושן "הישראלי הוא היהודי, מבחינה אזרחית". אך, הגדרת "מיהו ישראלי" שבחוק האזרחות, והעדר הגדרה חוקתית של מדינת ישראל כרצף היסטורי-תרבותית-לאומי של ממלכת ישראל, גורם לאי-עיצובו של עם ישראל כעם ממלכתי-מדיני-לאומי. בתקופה בה היהודים, על פי הגדרת "מיהו יהודי" שבחוק השבות, הופכים למיעוט לאומי במדינה היהודית, הגיעה הזמן לחשוב מחדש "מיהו יהודי" על פי קריטריונים אובייקטיבים של שייכות לאומית למדינה שאמורה לייצג את עם ישראל בתור אומה, במישור הבינאלומי.