די לכפיית עיקור וסירוס בעלי חיים

אחד הקולות החזקים ביותר הנשמעים כיום מפי פעילים למען בעלי החיים הוא המחויבות לעקר ולסרס כל כלב וחתול.

בעיני פעילים אלו, הוצאת הרחם לנקבות והסרת האשכים לזכרים הוא הפתרון לעודף החתולים והכלבים ברחובות וסבלם.

הפעילים אוספים בכל שנה מאות חתולים וכלבים עזובים ומחליטים בשבילם על ניתוח אשר אינו הכרחי להם מבחינה בריאותית כלל, ואף עלול לסכנם.

הפעילים אוחזים בטענות כמו: "בעלי החיים הם בדיוק כמו בני האדם" או "גם לבעלי החיים יש רגשות". אך האם אתם חושבים שזה מה שבעלי החיים עצמם היו רוצים שיקרה? האם חתולה בהריון אשר ממש בעוד ימים מעטים היתה אמורה להמליט, להביא לעולם ארבעה או חמישה גורים קטנטנים שינקו ממנה ויתפתחו, היתה שמחה לפגוש במקרה ברחוב פעילה למען "זכויות" בעלי החיים, שתחליט שהפתרון לעודף החתולים ברחוב הוא לרצוח את הגורים, הצאצאים שלה? האם כלבה משוטטת בת חצי שנה, שעוד לא הספיקה לחוות את תקופת האמהות בחייה היתה מרוצה מכך שבגיל כה צעיר יוציאו לה את הרחם באכזריות וימנעו ממנה את היכולת להפוך לאם, לנצח?

בואו נחשוב רגע על עצמינו- בואו נדמיין שהמצב היה כזה:

פיצוץ אוכלוסין בעולם.

המוני נשים, גברים וילדים- הופכים להומלסים ברחובות. ילדים עזובים משוטטים ללא קורת גג.

אין להם אוכל. הם צריכים לחפש מים בימים החמים.

הם נפצעים. מגרשים אותם ממקומות. הם נלחמים על החיים שלהם.

המצב מתואר נורא. חיים שהם סבל.

אבל עכשיו בכנות- האם הייתם מחליטים לעקר את עצמכם- לעשות ניתוח בלתי הפיך המונע מכם להפוך להורים לנצח? ואם במקרה הספקתם להכנס להריון, האם באמת הייתם הולכים למנתחת שתוציא לכם את הרחם, יחד עם התינוק, עדיין עטוף בשלייה? תינוק שלכם, תינוק שהיה צריך להפוך לילד ואז לנער, ואז לאיש. להתאהב, להקים משפחה. להזדקן.

הייתם מוותרים על הילד הזה רק בגלל שילדים אחרים נשארים עזובים ברחוב?

סביר להניח שרובכם המכריע לא היה עושה את זה. וגם אם אתם אומרים לעצמכם עכשיו שכן- הסיכויים שהייתם לוקחים את עצמכם לניתוח ובאמת עושים את זה כמעט אפסיים.

גם רובם הגדול של כלבי וחתולי הבית מעוקרים ומסורסים.

הפעילים קוראים להמלטות ביתיות "מיותרות". אחת הפעילות פרסמה כתגובה לפוסט על גורים לאימוץ מהמלטה ביתית: "מה עם עיקור? יש מלא גורים שמחפשים בית.. כל גור מיותר תופס בית של גור שהיה ניתן להציל."

נכון. גור ביתי תופס בית של גור רחוב. אבל אותה פעילה מפרסמת בפוסט נפרד בעמוד שלה תמונה עם הכלבה שלה בה היא מכנה אותה כ "הילדה שלי". האם בתנאי פיצוץ אוכלוסין היא היתה מעקרת "הילדה" האמיתית שלה כאשר היתה גדלה? האם לנכד שלה מאותה "ילדה" היא היתה קוראת "מיותר"? "תופס מקום של תינוק עזוב"?

פעילי זכויות בעלי החיים הקימו עמותות רבות הפועלות למען עיקור וסירוס. בפעילותם הרבה הצליחו להשפיע אף על השירות הוטרינרי והממשלה. הם הצליחו להשיג חוק הקובע כי בעוד בעלי רישיון לכלב מסורס או מעוקר ישלמו 38 ש"ח לשנה, בעלי רישיון לכלב לא מסורס או לא מעוקר, ישלמו קנס של 338 ש"ח לשנה. (בנוסף, תשלום בגין חיסון כלבת יעלה 14.5 ש"ח לכלב מעוקר או מסורס ו- 29 ש"ח לכלב לא מעוקר או לא מסורס).

חוק זה הוא חוק המנוגד לחלוטין לעקרונותיה של מדינה דמוקרטית. השירות הוטרינרי והממשלה בחרו צד אידאולוגי בעניין. זהו לא התפקיד שלהם. אי אפשר לקבוע חוק כזה על פי אידאולוגיה.

לסיום, אנו מוחים נגד האפלייה במחירי הרישיון לבעלי כלבים וחתולים לא מסורסים.

לכל אחד יש את הזכות להחליט האם לעקר או לסרס את כלבו חתולו או לא. זהו ניתוח שאינו הכרחי לבריאותו של הכלב חתול ולפיכך לא הגיוני שצד אחד בוויכוח יחויב לשלם קנס.

אנו פונים לשר החקלאות והשירותים הווטרינריים לבטל את חוק עידוד העיקור והסירוס וליצור שוויון בין בעלי התפישות השונות שבסופו של דבר שתיהן, כל אחת בדרכה, נובעות מתוך דאגה לבעלי החיים.